ע"פ 3259/03 רונן כהן נ. מדינת ישראל

השופטת א' חיות:

1.ביום 27.2.2001 בשעה 4:30 לפנות בוקר פרצו שניים, כשהם מצוידים בסכין ופניהם מכוסות, לדירת מגורים ברחוב וינגייט 6 בטבריה, בה נמו אותה עת אלגרה ואליהו עמר (להלן: המתלוננים ) את שנתם. בהיותם בדירה, גנבו הפורצים סך של 150$ ארה"ב, שהטמין המתלונן בצמוד למזרון מיטתו. באותו שלב התעוררה המתלוננת משנתה ומשהבחינה בפורצים החלה לצעוק. הפורצים ניסו להשתיקה ואחד מהם אף איים עליה, כי אם לא תשתוק יהרוג אותה בסכין שאחז בידו ולאחר מכן חתך את כף ידה באמצעות הסכין. המתלונן שהתעורר אף הוא, היכה את אחד הפורצים באמצעות קב מעץ, ובאותו שלב נמלטו הפורצים מן הדירה, כשהכסף ברשותם. בעת ששהו הפורצים בחדר השינה של המתלוננים ונוכח חילופי הדברים עמם, זוהה אחד הפורצים על-ידי המתלוננת כאחיה אמנון (המערער בע"פ 3177/03, להלן: אמנון ), ואילו הפורץ השני זוהה הן על-ידי המתלוננת והן על-ידי בעלה כרונן כהן (המערער בע"פ 3259/03, להלן: רונן ), אף הוא קרוב משפחה של המתלוננת. זיהוי הפורצים על-ידי המתלוננים היה על-פי קולם. בנם של המתלוננים, אשר התעורר אף הוא למשמע הצעקות, דלק אחר הפורצים והשיגם והוא זיהה את אמנון על-פי מראהו, לאחר שמשך את החולצה מעל פניו.

2.המערערים הועמדו לדין בבית-המשפט המחוזי בנצרת בגין האירוע המתואר לעיל והורשעו, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות, התפרצות לבית מגורים ואיומים. באותו כתב-אישום הועמד רונן לדין בגין אירוע נוסף, שהתרחש במועד בלתי ידוע בחודש ינואר 2001, עת הגיע בשעה 3:30 לפנות בוקר, לדירתו של מרדכי קרן (להלן: המתלונן באישום השני), ברחוב וינגייט 3 בטבריה, כשפניו מכוסות בחולצה. לאחר שצלצל בפעמון הדלת והמתלונן התעורר ופתח את הדלת, דרש מהמתלונן שייתן לו כסף והוסיף כי אינו רוצה לפגוע בו ויש לו סכין. באותו שלב, הסיר המתלונן באישום השני את החולצה מעל פניו של רונן וזיהה אותו ולאחר שזה החל לבכות, נתן לו המתלונן באישום השני 50 ₪ והוא הלך לדרכו. בגין אירוע זה הורשע רונן, לאחר שמיעת ראיות, בניסיון שוד.

3.בית-המשפט המחוזי גזר על אמנון מאסר בפועל לתקופה של חמש שנים וכן מאסר על תנאי בן 36 חודשים, למשך שלוש שנים, בשל העבירות בהן הורשע על-פי האישום הראשון; ואילו על רונן גזר בית-המשפט המחוזי מאסר בפועל לתקופה של שבע שנים, וכן הפעיל לגביו מאסר מותנה בן 12 חודשים מתיק קודם, חציו בחופף וחציו במצטבר. בסך הכול נגזרו על רונן שבע שנים וחצי לריצוי בפועל, וכן מאסר על תנאי בן 36 חודשים למשך שלוש שנים.

4.המערערים מלינים בפנינו על הרשעתם בדין ועל חומרת העונשים שהוטלו עליהם. שני הערעורים כאחד מתמקדים בשאלת זיהויים של המערערים, כמי שביצעו את המעשים המתוארים באישום הראשון. רונן מוסיף ומערער גם על הרשעתו באישום השני ולגביה הוא טוען כי נסיבות האירוע, כפי שנתבררו מתוך עדותו של המתלונן באישום השני, אינן מקימות עבירה של ניסיון לשוד. הסנגור הדגיש בהקשר זה כי כל העניין כולו לא התעורר אלא בעקבות האירוע המתואר באישום הראשון, כי המתלונן באישום השני לא פנה כלל למשטרה וכי נתן את הכסף למתלונן מרצונו.

לא מצאנו ממש באיזה מן הערעורים, בכל הנוגע להרשעה.

ממצאיו של בית-משפט קמא בקובעו כי אמנון ורונן הם אלה אשר פרצו באישון לילה לדירת המתלוננים וביצעו את השוד המתואר באישום הראשון, מעוגנת היטב בחומר הראיות שהוצג. אמנון זוהה בבירור על-ידי אחותו, אלגרה, על-פי קולו, כפי שסיפרה במשטרה בהודעתה ת/19, בסמוך לאחר האירוע, באומרה: "זיהיתי את קולו בוודאות". בעת עדותה בבית-המשפט שינתה אמנם המתלוננת את טעמה וניסתה להרחיק את אחיה מזירת האירוע, בסתירה גמורה להודעה שמסרה במשטרה. בנסיבות אלה, הוכרזה המתלוננת כעדה עוינת ובית-המשפט בחר לאמץ את הדברים שמסרה במשטרה, בסוברו כי בעת מתן העדות לא אמרה אמת. אמנון זוהה על-פי מראהו, גם על-ידי בנה של המתלוננת יצחק, שדלק אחר הפורצים וחשף את פניו של אמנון לאחר שהסיר ממנה את החולצה.

אשר לזיהויו של רונן. גם בעניין זה הוצגו בפני בית-משפט קמא ראיות מספיקות המבססות את הזיהוי מעבר לכל ספק סביר. רונן זוהה על-ידי שני המתלוננים כאחד, על-פי קולו, עת שהה בחדר השינה שלהם בליל הפריצה. אין לקבל בהקשר זה את הטענות שהעלה סנגורו של רונן באשר לקשיי השמיעה של המתלונן ובאשר למה שבעיניו נחשב כהיסוס בזיהוי על-ידי המתלוננת, באומרה כי היא חושבת שזה היה רונן. מתוך הראיות שהוצגו עולה כי בעת שהמתלונן שמע את קולו של רונן, עמד רונן במרחק של כחצי מטר ממנו בחדר השינה (ראו: עמ' 36 לפרוטוקול מול שורה 3), וכפי שהתברר במהלך עדותו של המתלונן בבית-המשפט, אין לו קשיי שמיעה ממרחק כזה. עיון בהודעתה של המתלוננת, ת/19, מעלה כי גם ההיסוס שניסה סנגורו של רונן לייחס לה באשר לזיהוי קולו של רונן, אינו קיים, ומתוך דבריה באותה הודעה עולה, כי זיהתה אותו בבירור (ראו: ת/19, ש' 23-18).

תמיכה ראייתית נוספת למסקנה לפיה היה זה רונן שביצע יחד עם אמנון את ההתפרצות ואת השוד בדירת המתלוננים מצא בית-משפט קמא, ובצדק, בהפרכת האליבי שמסר רונן. בעניין זה התברר כי חברתו, שעמה שהה, לטענתו, בעת שהתרחש האירוע, עזבה את ביתו של רונן בשעה 21:00 לכל המאוחר. כן מצא בית-משפט קמא תמיכה ראייתית להרשעתו של רונן באישום הראשון, באמירתו המפלילה במשטרה, בעת שהוצגה בפניו סכין והוא ציין לגביה כי זו אינה הסכין שהייתה באירוע; זאת למרות שבאותו שלב טרם נחשפה בפניו או בכלל, העובדה כי הפורצים היו מצוידים בסכין בעת האירוע.

5.נוכח כל האמור לעיל, לא מצאנו מקום להתערב בממצאיו ובמסקנותינו של בית-משפט קמא, בהרשיעו את אמנון ורונן בעבירות אשר יוחסו להם באישום הראשון.

אשר להרשעתו של רונן בניסיון שוד, בגין האירוע המתואר באישום השני. משהוכח מפי המתלונן באישום השני כי רונן אכן הגיע לדירתו בשעה 3:30 לפנות בוקר, כשפניו מכוסות בחולצה, ודרש ממנו כסף, תוך שהוא מאיים כי ידקור אותו, נתגבשו יסודות העבירה של ניסיון שוד, הגם שהמתלונן לא איבד את עשתונותיו, הסיר את החולצה מעל פניו של רונן ואף נתן לו, בסופו של דבר, 50 ₪ מרצונו. ערעורו של רונן, ככל שהוא מופנה כנגד הרשעתו באישום השני, דינו, אפוא, להידחות.

6.לעניין העונש, טענו שני הסנגורים כאחד, כי המערערים ביצעו את העבירות על רקע התמכרותם לסמים קשים ועתרו לכך שבית-המשפט יקל בעונשם ויאפשר השתלבותם במוסד גמילה מתאים. סנגורו של רונן הוסיף וטען, כי העונש שנגזר על מרשו בגין שני האישומים חורג באופן מובהק מרמת הענישה הנוהגת בכגון דא.

לא מצאנו ממש בערעורים גם ככל שהופנו כנגד חומרת העונש.

בגזר-דינו עמד בית-משפט קמא על עברם הפלילי המכביד של שני המערערים, על רקע התמכרותם לסמים. אשר לאמנון, ציין בית-משפט קמא כי בעבר נתאפשר לו לעבור מבחן טהור והליך גמילה, אך למרות זאת שב לבצע עבירות על רקע התמכרותו לסמים, אף שכבר ריצה בעבר שלוש תקופות מאסר.

בנסיבות אלה, נראה לנו כי הצורך להגן על אזרחים תמימים מפני עבריינים הפוגעים בביטחונם האישי על רקע של התמכרות לסמים, גובר על האינטרס, החשוב לעצמו, לסייע בשיקומם של המכורים לסמים. המקרה שלפנינו, בו לא בחלו אחיה ובן דודה של המתלוננת לתקוף אותה ואת בעלה באישון לילה ואף לאיים בסכין להורגה, והכול על-מנת להשיג כסף לרכישת סם, ממחיש לאיזה שפל מדרגה מגיעים המכורים לסמים, ועד כמה נחוץ להגן על החברה מפניהם. העונשים שהוטלו על המערערים אינם מן הקלים, אך הם הולמים את המעשים שביצעו, ולא מצאנו מקום להתערב בהם.

סוף דבר, שני הערעורים נדחים, הן באשר להרשעה והן באשר לחומרת העונש.