פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 3287/04
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופטת ד' ברלינר
המערער:
אמדען אבו ענימה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 18.2.04, בת.פ.
8173/02, שניתן על ידי כבוד
השופטת ו' מרוז
תאריך הישיבה:
כ"ג בכסלו התשס"ז
(14.12.06)
בשם המערער:
עו"ד ענת אסידו
בשם המשיבה:
עו"ד בת עמי ברוט
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
שני אישומים יוחסו למערער בכתב-אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. באחד נטען, כי בשלהי שנת 2001 הוא תקף את חברתו לחיים (להלן: המתלוננת), חבט בה באגרופיו וגרם לה שטפי דם בעיניה. בשני נטען, כי ביום 30.9.02 שוחרר המערער ממעצר בתנאים אשר נקבעו על-ידי בית המשפט, אולם כבר באותו יום הוא חזר ותקף את המתלוננת, הכה אותה בכל חלקי גופה, ובכלל זה בראשה ובפניה, תוך שהוא עושה שימוש גם במוט ברזל. בשלב כלשהו הצליחה המתלוננת להימלט מידיו, אולם המערער דלק אחריה, הדביקה, ושב ותקף אותה. במעמד שוטרים שהוזעקו למקום, ניסה המערער להניע את המתלוננת לבל תפליל אותו בחקירה, וגם את בנו הנחה לומר למתלוננת – שלא תעיז להתלונן נגדו.
כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת חבלות רבות וקשות, כפי שאלו תוארו בסעיף 9 של כתב האישום.
המערער כפר בעובדותיהם של שני האישומים שיוחסו לו, אולם לאחר שמיעתן של ראיות הצדדים הוא הורשע בעבירות של תקיפה, גרימת חבלה בכוונה מחמירה, הדחה בחקירה והפרת הוראה חוקית. בהמשך, ולאחר שהתקבל תסקיר של שרות המבחן והצדדים טענו לעונש, נגזרו למערער 66 חודשי מאסר ו-18 חודשים מאסר על-תנאי.
תחילה כיוון המערער את השגותיו בערעור גם כנגד הרשעתו, אולם, בהמשך חזר בו וצמצם את הערעור לעניין העונש בלבד. נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה, שעה שלא נתן משקל ראוי לכל אחד מאלה: עברו הפלילי שאינו מכביד; זהו מאסרו הראשון; הוא אב ל-6 ילדים, ביניהם ילדה נכה; אין מדובר באלימות במשפחה, הואיל והוא והמתלוננת לא קיימו משק בית משותף במובנו הרגיל. כן נטען, כי מקור אלימותו של המערער הוא בהתמכרותו לאלכוהול ממנה הוא מבקש להיגמל.
גם שרות המבחן סבר כי המקור הרע לאלימות המערער מצוי בהתמכרותו לאלכוהול, והדבר נתמך גם בחוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה לבית המשפט. בעקבות כך, ובמסגרת גזר-הדין, המליץ בית משפט קמא בפני שלטונות הכלא לבדוק את אפשרות שלובו של המערער בתהליך גמילה.
בחודש אפריל 2006 הוא נקלט בכלא "חרמון", ובחודש מאי שולב בתהליך טיפולי. טיפול זה היה אמור להמשך בין 9 חודשים לשנה, ועל כן נתבקש בית המשפט לדחות את שמיעת הערעור כדי ששרות המבחן יוכל לגבש את המלצותיו. דא עקא, לאחר כ-5 שבועות בלבד סולק המערער מאותה מסגרת על רקע התנהגות אלימה שהפגין, ובעקבות כך הוחזר לכלא "אשל". במצב זה שוב לא היתה בפיו של שרות המבחן המלצה טיפולית, ועל כן לא נותר לנו אלא לפסוק בערעור גופו.
אכן, העונש שנגזר למערער אינו קל, אולם כך היא גם חומרתן של העבירות בהן כשל, והחבלות הקשות שגרם למתלוננת. אי-התמדתו של המערער בתהליך הגמילה, וחוסר יכולתו לרסן את אלימותו, בנוסף לעברו הפלילי, כל אלה מלמדים כי הסכנה הנשקפת ממנו לכלל, ולמתלוננת בפרט, היא רבה, ועל כן לא היה מנוס מלהחמיר בעניינו.
נוכח האמור, לא מצאנו כי בגזר דינו של בית משפט קמא נפלו פגם או שגגה, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.
ניתן היום, כ"ג בכסלו תשס"ז
(14.12.06).
ש ו פ ט ש ו פ
ט ת ש ו פ ט ת