פסק-דין3 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 3288/01 אילן נאורי נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · שוד ללא נסיבות מחמירות, שימוש בכוח בסמוך לגניבהערעור על הרשעה בעבירת שוד ועל חומרת העונש

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה ערעור על הרשעה בעבירת שוד שבוצעה כלפי נהג מונית, לאחר שנמצא כי הרשעה ללא הנסיבות המחמירות לא פגעה בזכות הנאשם להתגונן. נקבע כי ניסיון המתלונן למנוע גניבה מספיק להתקיימות היסוד של שימוש בכוח. הערעור על חומרת העונש נדחה, בין היתר בשל הרשעות קודמות רבות ועבירה שבוצעה בהפרת תנאי מאסר על-תנאי.

העובדות

המערער שכר מונית מירושלים ללוד ודרש מהנהג למסור לו את כספו ולרדת מהרכב. לאחר שהנהג סירב, עצר המערער את הרכב, חטף את תיק הכסף שהיה מוצמד למגן השמש ונמלט, והנהג ניסה להיאבק בו. המערער נלכד על ידי שוטר וברשותו סכין וארנקו של הנהג.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם הרשעה בעבירת שוד, ללא הנסיבות המחמירות, מקיימת את זכות הנאשם להזדמנות סבירה להתגונן?
  2. 2.האם ניסיון של המתלונן למנוע גניבה מספיק כדי להכניס מעשה לגדר עבירת השוד?
  3. 3.האם יש מקום להתערב בחומרת העונש שנגזר על המערער?

הלכות

  1. 1

    הרשעה בשוד שלא כללה את הנסיבות המחמירות אינה פוגעת בהזדמנות הסבירה להתגונן כאשר הגרסה העובדתית שעליה הורשע נסמכה על עדות שלא נחקרה לגביה

    ״גרסה זו לא הבחינה בין האיום בסכין לבין רכיביו האחרים של המאבק הפיזי״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    די בניסיון למנוע מהנאשם לגנוב את הכסף כדי להכניס את המעשה למסגרת עבירת השוד המותנית בשימוש בכוח בשעת המעשה או בסמוך לו

    ״בית-המשפט המחוזי קבע, ועל כך לא חלק הסניגור בטיעונו, כי די בניסיון למנוע מן המערער לגנוב את כספו״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    ענישה בעבירות שוד כלפי נהגי מוניות נועדה להגן על שלומם של נהגים העובדים בשירות הציבור

    ״ומטרתה העיקרית של הענישה בסוג זה של עבריינות הינה להגן על שלומם של נהגים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • שוד
  • גניבה
  • שוד בנסיבות מחמירות
  • הזדמנות סבירה להתגונן
  • עימות ידיים
  • נהג מונית
  • הרשעה
  • הרשעות קודמות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית

משפט

לערעורים פליליים

ע"פ 3288/01

בפני:

כבוד השופט א' מצא

כבוד השופט מ' חשין

כבוד השופטת מ' נאור

המערער

:

אילן

נאורי

נגד

המשיב

ה :

מדינת ישראל

ערעור

על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-

אביב-יפו

מיום 22.2.01 בת.פ. 40192/00 שניתן

על-ידי

כבוד השופט ע' מורדיק

תאריך הישיבה:

כ"ז באדר תשס"ב

(11.3.02)

בשם

המערער

:

עו"ד עמי קובו

בשם

המשיבה: עו"ד דפנה ברלינר

פסק-דין

המערער הואשם בביצוע שוד בנסיבות מחמירות. הוא כפר בביצוע שוד, אך הודה בעבירת גניבה. לאחר שמיעת ראיות, פסק בית-המשפט להרשיעו בעבירת שוד, ללא תוספת הנסיבות המחמירות, וגזר עליו חמש שנות מאסר וחצי. ארבע שנים מתוכן מאסר בפועל, ויתרת התקופה מאסר על-תנאי לתקופה מצטברת כוללת של 17 חודשים, ונמצא כי הוטל עליו לרצות תקופת מאסר של 65 חודשים מיום מעצרו. בנוסף, חוייב המערער לפצות את המתלונן בסך 750 ש"ח. הערעור שלפנינו מופנה נגד ההרשעה בעבירת שוד. לחילופין השיג הסניגור גם על חומרת העונש שהושת על המערער.

העובדות בתמצית: המערער שכר את שירותיו של נהג מונית, על מנת שיובילו מירושלים ללוד. בקרבת בן-שמן דרש מן הנהג למסור לו את כספו ולהורידו מן המונית. משדחה הנהג את הדרישה, ניצל המערער האטה מסוימת ברכב וגרם לעצירתו במשיכת בלם היד. בשלב זה חטף את תיק הכסף של הנהג שהיה מוצמד למגן השמש שמעל ההגה. הנהג ניסה להיאבק בו כדי למנוע ממנו ליטול את הכסף, אך המערער הצליח להימלט מן המונית כשהארנק בידו. בשלב זה הזדמן למקום שוטר, אשר רדף אחרי המערער ולכד אותו. בחיפוש על גופו נמצאו סכין וכן ארנקו של הנהג.

בחקירת המשטרה וכן בעדותו בבית-המשפט טען המתלונן כי המערער איים עליו בסכין בעת שדרש ממנו למסור לו את כספו, ואף הצמיד את הסכין לצווארו. בית-המשפט המחוזי נמנע מלקבוע כי המתלונן אינו אומר אמת בנקודה זו. עם זאת סבר כי לעניין השימוש בסכין מתעורר ספק שצריך לפעול לטובת המערער; שכן לשוטר אשר לכד את המערער בזירת העבירה אמר המתלונן כי המערער גנב את כספו, ורק לאחר שהשוטר גילה סכין בחיפוש שערך בבגדיו של המערער, הוסיף המתלונן ואמר כי זה הסכין שבאמצעותו איים עליו המערער. השופט המלומד סבר כי בהיעדר תלונה מיידית באוזני השוטר כי המערער עשה שימוש בסכין כאמצעי לביצוע שוד, מתעורר בעניין זה ספק לטובת המערער. עם זאת קבע השופט כי נטילת כספו של המתלונן הייתה מלווה ב"עימות ידיים" בין המתלונן לבין המערער. השופט קיבל כי המתלונן ניסה למנוע את חטיפת ארנקו ואת הימלטות המערער, בכך שאחז בחולצתו ונאבק עימו, אלא שהמערער הצליח לגבור על ההתנגדות ונמלט.

טענתו היחידה של הסניגור בערעורו נגד ההרשעה היא כי הגרסה העובדתית שעל יסודה הורשע המערער בעבירת שוד הייתה שונה לחלוטין מן הגרסה העובדתית שעל יסודה הואשם בביצוע שוד בנסיבות מחמירות; וכי מפני הגרסה העובדתית שעל יסודה הורשע לא ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן. דינה של טענה זו להידחות. בכתב האישום נטען כי לאחר שגרם לעצירת המונית "החל הנאשם להיאבק עם המתלונן, כשהמתלונן אוחז בידו של הנאשם האוחזת בסכין, והנאשם מנסה בידו האחרת לחנוק את המערער בצווארו". גרסה זו לא הבחינה בין האיום בסכין לבין רכיביו האחרים של המאבק הפיזי. ואולם עדותו של המתלונן לפני בית-המשפט המחוזי הבחינה הבחן היטב בין השניים, כאשר המתלונן הסביר כי ניסה למנוע את חטיפת הכסף ואת הימלטות המערער בכך שאחז בחולצתו ונאבק איתו. כפי שציין השופט המלומד בצדק, על חלק זה של גרסתו לא נחקר המתלונן על ידי הסניגורית בחקירה נגדית. גרסת המערער הייתה, כי הוא חטף את ארנקו של המתלונן ממגן השמש וברח מן המונית, אך מהנמקת הכרעת הדין נובע כי בית-המשפט לא מצא היגיון בגרסה הזאת. לגישתו, "הדעת נותנת שנעשתה על ידי [המתלונן] פעולת תגובה אינסטינקטיבית למראה חטיפת כספו", וכי סביר מאד שהמתלונן אכן עשה דבר-מה בניסיון למנוע את הגניבה. בית-המשפט המחוזי קבע, ועל כך לא חלק הסניגור בטיעונו, כי די בניסיון למנוע מן המערער לגנוב את כספו כדי להכניס את מעשהו של המערער למסגרת הגדרתה של עבירת השוד, המותנית בשימוש מסוים בכוח, בשעת המעשה או בסמוך לו.

התוצאה היא שהערעור על ההרשעה דינו להידחות. גם בגזר הדין איננו רואים עילה להתערב. למערער הרשעות קודמות רבות, בכללן בעבירות אלימות, ואת עבירתו הנוכחית ביצע תוך הפרת תנאיהם של שני גזרי-דין קודמים שכללו עונשי מאסר מותנים. הסניגור טען כי את עבירתו הנוכחית, כמו גם את רוב עבירותיו הקודמות, ביצע המערער על רקע התמכרותו לסמים מסוכנים, וכי במהלך תקופת מאסרו הנוכחית הריהו עושה מאמצים, וככל הנראה בהצלחה, להיגמל מן השימוש בסמים. אם אכן חל מפנה חיובי בתפיסתו של המערער, חזקה שהוא יישקל לזכותו בבוא העת, כשיגיע עניינו לפני ועדת השחרורים. אך לא מצאנו מקום להקל בעונש שנגזר. המדובר בעבירת אלימות כלפי נהג מונית. לאחרונה אנו נתקלים יותר ויותר במעשי שוד כלפי נהגי מוניות, ומטרתה העיקרית של הענישה בסוג זה של עבריינות הינה להגן על שלומם של נהגים העובדים בשירות הציבור מפני פגיעה אלימה בהם וברכושם.

הערעור על שני חלקיו נדחה.

ניתן היום, כ"ז באדר תשס"ב (11.3.02).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ

ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (2 מסמכים)

  • ע"פ 5541/11רוי אזולאי נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • ע"פ 1160/09אדם אזולאי נ. מדינת ישראלפסק-דין

הלכות

  1. 1הרשעה בשוד שלא כללה את הנסיבות המחמירות אינה פוגעת בהזדמנות הסבירה להתגונן כאשר הגרסה העובדתית שעליה הורשע נסמכה על עדות שלא נחקרה לגביה
  2. 2די בניסיון למנוע מהנאשם לגנוב את הכסף כדי להכניס את המעשה למסגרת עבירת השוד המותנית בשימוש בכוח בשעת המעשה או בסמוך לו
  3. 3ענישה בעבירות שוד כלפי נהגי מוניות נועדה להגן על שלומם של נהגים העובדים בשירות הציבור