ע"פ 3289/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בשורה ארוכה של עבירות מין במשפחה, לפי סעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעקבות כך גזר לו 4 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לשלם פיצוי בסך של 22,000 ש"ח.

על פי עובדותיו של כתב-האישום המתוקן בו הודה, ביצע המערער את מעשיו בבתה הקטינה של בת-זוגו, מאז היותה בת שש ועד שמלאו לה תשע וחצי שנים. מעשיו של המערער כללו את אלה: נגיעה באבריה האינטימיים של הקטינה, חיכוך איבר מינו בישבנה, נשיקות בשפתיה, ולעתים נהג להניח את ידה על איבר מינו תוך שהוא שואל אותה אם זה נעים לה.

המערער סבור כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו שהשית עליו, ומכאן הערעור שבפנינו.

לערעור זה אין בידנו להיעתר. המערער חטא בשורה ארוכה עד למאוד של עבירות מין קשות, אותן ביצע בקטינה שהיה אמור לשמש לה תחליף לדמות אב. הוא ניצל את תמימותה כדי לספק את יצרו, ותוך כך גרם לה לטראומה שככל הנראה יידרשו שנים רבות עד שתחלוף, אם בכלל. זאת ועוד, אם נכונה טענתו של המערער כי הוא עצמו היה בצעירותו קורבן לתקיפה מינית, הרי המסקנה המתחייבת מכך היא שחרף היכרותו עם הנזק שאירוע כזה גורם לנפשו של הקורבן, הוא לא נרתע מלגרור למעגל זה גם מתלוננת תמימה, ולגזור גם עליה חיים של סיוט וחיבוטי נפש. נראה אפוא כי בפנינו מערער אשר במשך תקופה ארוכה בחר לעצום את עיניו לפסול ולנזק הכרוך במעשיו, ומכאן דעתנו כי בעונש שהושת עליו אין רכיב כלשהו של חומרה. נהפוך הוא, ראוי היה המערער לעונש חמור פי כמה, ואם הלך בית משפט קמא לקראתו כברת דרך ארוכה, נראה כי עשה זאת נוכח כל אותם טעמים לקולא אשר הובאו בפנינו.

בנסיבות אלו דינו של הערעור להדחות, וכך אנו עושים.