ע"פ 3294/99 רינאד שעאר נ. מדינת ישראל

המבקש נדון בבית המשפט המחוזי בירושלים לשנתיים מאסר בפועל בגין עבירה של סיוע לשוד, וכן הופעלו נגדו 3 חודשי מאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו, כאשר מחצית התקופה חופפת ומחצית התקופה מצטברת למאסר שהוטל, כך שסך כל המאסר שעליו לרצות הוא 25 חודשים וחצי. לפני מתן גזר הדין, ביקש בית המשפט וקיבל תסקיר של קצין מבחן. בתסקיר הזה היתה המלצה לגזור על הנאשם עונש מאסר, שיירצה אותו בדרך של עבודות שירות. מובן שאם ההמלצה הזו מתקבלת, עונש המאסר בפועל לא יכול לעלות על 6 חודשים.

השופטת הנכבדה בבית משפט קמא לא קיבלה את ההמלצה. היא לא אומרת זאת מפורשות, אבל משתמע בין השיטין שהיא סבורה היתה, שהעבירה ראויה לעונש חמור מ6- חודשים, גם כשלוקחים בחשבון את הנסיבות האשיות המקלות של הנאשם.

הנאשם אינו משלים עם גזר הדין ומערער על חומרתו בבית משפט זה. יחד עם הערעור הוגשה בקשה זו לדחות את ביצוע העונש עד לסיום הדיון בערעור, שכן מטרת הערעור היא למנוע מאסר בפועל, ואם לא יידחה ביצוע המאסר, אין סיכוי שהערעור יישמע לפני שהמערער יירצה לפחות חלק מעונשו.

בא כוח המערער סבור, שבית המשפט המחוזי החמיר עם המערער, מכיוון שהיה מושפע מחומרת המעשה ומהנסיבות של נאשם מס' 2 (המבקש הוא נאשם מס' 1), שהוא עבריין עם רשימת עבירות קודמות חמורה מזו של נאשם מס' 1, וגם בתיק זה עצמו הוא הורשע בשוד ואילו המבקש הורשע רק בסיוע לשוד. משום כך סבור המערער, שיש לו סיכויים טובים לשכנע את בית משפט זה לשנות את גזר הדין ולקבל את המלצת קצין המבחן על יסוד הנימוקים האמורים בתסקיר.

אני סבור, שלא יהא זה נכון אם אחווה דעתי במסגרת ההחלטה הזו על סכויי הערעור. לכן אני נמנע מלעשות כן. כל מה שאני יכול לציין הוא, שסיוע לשוד הוא עבירה חמורה בפני עצמה. עונשה המירבי הוא 7 שנות מאסר. לא יהא זה נכון להפעיל במקרה דנן עקרונות שנוגעים לדחיית העונש של מי שטוען לחפותו מאשמה. אין ויכוח, שהמבקש עבר עבירה, ואם הוא יירצה חלק מן העונש שנגזר עליו בצורת מאסר בפועל, לא יהיה זה מקרה של אדם חף מפשע, שישב בבית הסוהר לחינם. אני סבור, שנסיבות המקרה אינן מצדיקות דחייה נוספת של ביצוע העונש. אני ממליץ שהמזכירות תקבע את הערעור הזה בהקדם האפשרי. מדובר בערעור על עונש ולא צריך להיות קושי לקבוע אותו בשבועות הק רובים, אבל אין הצדקה לדחייה נוספת של ביצוע העונש.

הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו לפי האמור בהחלטה של בית המשפט המחוזי.