ע"פ 3311/05 טימור דנילוב נ. מדינת ישראל

המערערים הורשעו על יסוד הודאותיהם בעובדות כתב אישום מתוקן במתן אמצעים לביצוע פשע, כאשר הומר האישום של שוד שיוחס להם בכתב האישום המקורי. במסגרת הסדר הטיעון ביקשה התביעה לגזור על שני המערערים עונש מאסר בעבודות שירות, קנס, וכן פיצוי למתלונן. בית המשפט קמא, בפסק דין מנומק היטב, קבע כי המערערים העמידו לרשות העבריינים העיקריים את כלי הרכב שלהם לצורך ביצוע השוד, ובכך תרמו לביצוע העבירה המושלמת שבוצעה והקלו על ביצועה.

גם אם מקבלים אנו את הטענה כי המערערים לא ידעו בדיוק את התכלית העבריינית של מסירת הרכב – ביצוע שוד אלים – ועצמו עיניהם ביחס למטרה, בידיעה כי הרכב דרוש לביצוע "נטילת כספו של אדם בדרך של פשע", כפי שנוסח בהסדר הטיעון, הרי יש חומרה במעשים. בית המשפט גזר על שני המערערים עונש של 3 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על-תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים, וכן קנס בסך 2,000 ש"ח, ופיצוי למתלונן בסכום של 4,000 ש"ח. הערעור מופנה כנגד עונש המאסר לריצוי בעבודות שירות, וכנגד עונש זה בלבד.

לא ראינו להתערב בגזר הדין כמבוקש. תקופת המאסר שהושתה על המערערים היא במסגרת הסדר הטיעון. התביעה ביקשה 6 חודשי מאסר במסגרת ההסדר, ובית המשפט גזר 3 חודשים בלבד, וחסד עשה עם המערערים בהתחשב בחומרת המעשים שהורשעו בביצועם. נעיר עוד כי לאחר מתן גזר הדין, עוכב ביצוע העונש עד להכרעה בערעור. היום, במועד שנקבע לשמיעת הערעור, לא טרח המערער בע"פ 3414/05 להתייצב אף-על-פי שמועד הדיון הודע לו באמצעות בא-כוחו, ואין לנו הסבר לאי התייצבותו. מתסקיר שירות המבחן התברר כי הוא גם לא נענה לזימון של שירות המבחן אף על-פי שנשלח אליו בכתב, והוא אף לא ענה למספר הטלפון שמסר.

בנסיבות אלה החלטנו לדון בערעור בהעדרו, והטענות מטעמו הועלו בפירוט רב על ידי סנגורו. לאחר שמיעת טענות הסנגורים, לא מצאנו להעתר לטענה בדבר חומרת העונש, והחלטנו לדחות את שני הערעורים.

עד ליום 30.10.2005 יצרו המערערים קשר עם הממונה על עבודות שירות, כדי שישבצם לעבודה החל מיום 1.11.05.