ע"פ 3317/09 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

המערער הוא דודם של שני קטינים, ילידי השנים 1994 ו-1996 (להלן: א' ו-ב'), המתגוררים בקרית ארבע. בעת שביקר ב' בביתו של המערער בבאר-שבע, הוא סיפר לו כי ראה באחד מהמשרדים של בית ספר ביישובו, נשק מסוג M-16 , מחסנית ותחמושת, השייכים לסגן מנהל המוסד. בתאריך 30.7.08 ביקר המערער בביתו של חברו, רועי שריקי (להלן: רועי), המשמש מתנדב במשטרת ישראל, וכאשר הבחין שם בכדורי רובה חיים, הודיע לרועי כי יש לו נשק מסוג M-16 . בתגובה ביקש רועי מהמערער למכור לו את הנשק, ואף נקב במחיר אותו הוא מוכן לשלם - 10,000 ש"ח.

ביום המחרת התקשר המערער לקטין ב' וביקשו לגנוב את הנשק, וכך היה. ימים ספורים לאחר מכן הגיע המערער לקרית-ארבע, נטל את הנשק והתקשר לרועי כדי להודיע לו שהכל ערוך להשלמת העסקה. בשלב זה הכניס רועי את המשטרה לסוד העסקה המתרקמת, ובבוקרו של יום 4.8.08 כאשר בוצעה העברת הנשק, נעצר המערער על ידי שוטרים.

2.

המערער הודה בעובדות האמורות, ולאחר שהוגש בעניינו תסקיר של שרות המבחן, הרשיעו בית המשפט בעבירות של ניסיון לסחר בנשק, הובלת נשק ושידול להתפרצות לבניין. בהמשך נדון המערער ל-10 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 3000 ש"ח, והוא חויב לחתום על התחייבות להימנע מעבירה, ולבצע שרות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות. כמו כן, נקבע כי המערער יהיה נתון בפיקוח שרות המבחן במשך 18 חודשים.

3.

בערעור שבפנינו משיג המערער נגד ההחלטה להרשיעו. נטען, כי מדובר במערער צעיר, שהודח לביצוען של העבירות על ידי רועי, הודה בעובדות שיוחסו לו והביע חרטה, ועל כן היה נכון להימנע מהרשעתו כדי שלא לפגוע בעתידו.

4.

אין בידינו להיעתר לערעור. בין יתר העובדות בהן הודה המערער נאמר, כי בתאריך 30.7.08 הוא ביקר בביתו של רועי שריקי, ולאחר שהבחין כי בחדרו של רועי ישנם כדורים חיים, הודיע המערער לחברו " כי יש לו נשק מסוג M-16 ". רק בעקבות כך ביקש רועי מהמערער למכור לו את הנשק תמורת סכום של 10,000 ש"ח (ראו סעיף 2 לעובדותיו של כתב האישום המתוקן). עינינו הרואות, לא רועי היה זה שהדיח את המערער וביקשו להשיג לו נשק, אלא היה זה המערער שהציע את הרובה. בנסיבות אלו פעל שריקי כפי שאתה מצפה ממתנדב במשטרה לפעול, היינו, לנסות לשים את ידו על אותו נשק שהוחזק שלא כדין, שהרי לכל ברורה הסכנה הנשקפת ממנו. לפיכך, גם כשאנו מוכנים להניח כי שריקי דרבן את המערער להביא את הרובה, אין בכך כדי לגרוע מאחריותו של המערער בפלילים, הואיל וגם בשלב זה יכול היה המערער להימנע מעסקת הנשק, ולא זו בלבד שלא נהג כך, אלא שידל את הקטינים לגנוב את הרובה מבית הספר, ולאחר שעשו זאת הוא נשא אותו עמו לבאר שבע. רק בשלב זה, וכאשר הכל היה מוכן להשלמת עסקת המכר, שב המערער ויצר קשר עם רועי. אנו סבורים כי בנסיבות אלו, כאשר הצעת הנשק תחילתה ביוזמה של המערער, אין לדבר כלל על הדחה בידי סוכן משטרה. מכאן מתבקשת המסקנה הנוספת, לאמור, נוכח חומרתן המופלגת של העבירות, לא ניתן היה להימנע מהרשעת המערער, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.