ע"פ 3322/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.(1) מקרה קשה לפנינו. המערער, קטין יליד 1.11.90, הורשע לאחר ניהול הוכחות בשלושה אישומים. על פי האישום הראשון בכתב האישום המתוקן – שהוגש נגד המערער (נאשם 2) וקטין נוסף – תקפו המערער ונאשם 1, שהיו בחבורה עם חמישה אחרים, בשעת לפנות בוקר של 8.1.05 שני אחים, והמערער הכה אחד מהם בקורקינט ממתכת בפניו, כך שנגרם לו שבר באפו והוא נזקק לניתוח; גם האחרים בחבורה ובהם נאשם 1 תקפו את המתלונן, וזאת באגרופים ובבעיטות. באישום זה הואשמו המערער ונאשם 1 בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. על פי האישום השני סיכמו הנאשמים ואחר כי אם ייחקרו במשטרה על האירוע שבאישום הראשון, יאמרו כי במועד האירוע שהו במקום פלוני. כאן הואשמו בשיבוש מהלכי משפט. על פי האישום השלישי, ביום 7.3.04 הגיע המערער למקום בו שהו בני נוער, איים על אחד הנוכחים (המתלונן), השכיבו, התישב על בטנו וזרק לעברו ארונית, וכן היכה אחר שניסה להפריד, וכן דרש מן המתלונן "תן לעצמך כאפה" (מכת יד) והוא מילא את מבוקשו. כאן הואשם המערער בתקיפה (סתם) ובאיומים. מאישום רביעי זוכה.

(2) בית המשפט עיין בתסקיר שירות המבחן, בו צוין כי המערער מוכר לשירות בגין חמישה תיקים קודמים שעניינם אלימות, החזקת סכין, הפרת הוראה חוקית והתנהגות פסולה במקום ציבורי. הוא יתום מאב, שהיה ידוע בהתנהגות אלימה וצורך סמים; אם המערער סייעה לו בהכחשת עבירותיו והתעלמה מהתנהגותו הבעייתית. תאונת דרכים גרמה למערער פחדים וקשיי ריכוז והתפרצויות זעם. האם התנגדה להעברתו לפנימיה ולחינוך מיוחד. סוף דבר שב-2003 נקלט במעון, אך לא הסתגל, תקף מדריך והורחק. כן נפלט מבית ספר נוסף, ובבית ספר אחר שהה עד לעבירות דנא. המערער גם לא קיים תנאי מעצר בית, ושהה איפוא בבית מעצר עד שהוסדר מעצר בית עם איזוק אלקטרוני. נמסר כי תחילה הביע המערער נכונות לצאת לאבחון במעון מסוים, אך אחר כך סירב וביקש כי יוטלו עליו עבודות שירות ומאסר על תנאי. שירות המבחן לנוער לא המליץ דבר בעניינו. אוסיף, כי בא כוחו המלומד של המערער, בגישה שיקומית, ביקש לשלוח את המערער לאבחון, אך המערער הודיע על סירובו. בית המשפט קמא גזר על המערער ביום 8.3.06 מאסר בפועל של 6 חודשים בניכוי תקופת מעצרו (העולה לכדי קצת למעלה מחודש), ומאסר על תנאי של 24 חודשים.

ב.(1) בנימוקי הערעור נטען, בין השאר, כי המאסר המותנה שהוטל, הן בתנאי הגורף – עבירה של אלימות – והן באורך תקופת התנאי – שלוש שנים אינו ראוי, וכן כי היה מקום לאפשר ריצוי העונש בעבודות שירות.

(2) בתסקיר שהוגש לנו על-ידי שירות המבחן לנוער נאמר כי המערער מצוי עתה במעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני, תוך שלוש הפרות לתקופות קצרות, אך לא עבירות אחרות; הואיל ואין המערער נכון ליציאה למסגרת טיפולית חוץ-ביתית, אין לשירות המלצה בגינו. המערער גם מכחיש את העבירות. נאמר כי אם יודה ויבטא רצון לשיתוף פעולה, יומלץ על דחיה לחצי שנה לבדוק השמתו במעון לשם אבחון.

ג.בדיון בפנינו צימצם בא כוח המערער למעשה את הערעור לשאלת המאסר בפועל (מאחורי סורג ובריח) אל מול עבודות שירות. באת כוח המדינה ציינה כי כנגד המערער הוגשו בינתיים כתבי אישום נוספים, אם כי לטענת בא כוחו עסקו הללו באירועים שקדמו לתיק דנא. בדקנו עם המערער את עמדתו באשר לאבחון במעון. המערער אף יצא להתייעצות עם סניגורו ועם נציגת שירות המבחן, שביקשו לשכנעו לשם כך, אך הדבר לא נסתייע. נציגת שירות המבחן סברה כי המאסר ישפיע לא לטובה על המערער, וביקשה שהות ימים אחדים להיוועצות נוספת. בטרם ניתן פסק דיננו זה המתנו איפוא למעלה משבוע ימים. השבוע חלף, אך לא באו הצעות חדשות כלשהן.

ד.צר לנו; היינו מבקשים ליתן משקל מיוחד לאינטרס השיקומי, נוכח רקעו הקשה של המערער בביתו ונוכח גילו הצעיר. אך לשם כך על המערער לשתף פעולה, ואין המדובר במאמץ כביר הנדרש ממנו, אלא בהשתתפות בהליך אבחון במעון. המערער לא אבה שמוע. בנסיבות אלה, לאחר עבירות בעלות חומרה שצבר המערער חרף גילו, ולאחר הזדמנויות שונות שניתנו, ככל שמסרב הוא לאבחון וכל המשתמע ממנו במעון – אין מקום להתערבותנו בפסק דינו של בית המשפט קמא. על כן – אף בכל הרצון לשיקומו של המערער – לא נוכל להיעתר לערעור. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום ה' באב תשס"ו (30.7.06) עד השעה 11:00 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בירושלים.

ש ו פ ט

השופט א' א' לוי :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט ד' חשין :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין.