ע"פ 3332/00 תומר מיכאלי נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע ברוב דעות בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירה של נסיון לאונס לפי סעיף 345(א) וסעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז1977- (להלן: חוק העונשין). שופט המיעוט סבר שיש להרשיע את המבקש בעבירה של ביצוע מעשה מגונה בכוח, לפי סעיף 348 בנסיבות המנויות בסעיף 345(1) לחוק העונשין.

עקב הרשעתו נידון המבקש למאסר לתקופה של שבע שנים, מהן חמש שנים מאסר בפועל ושנתיים על-תנאי.

הוגש ערעור מטעם המבקש על ההרשעה ועל העונש ועמו בקשה לדחות את ביצוע העונש עד לשמיעת הערעור.

לפניי טען בא-כוח המבקש כי לערעורו סיכוי טוב להצליח, ויש להתחשב בכך לעניין הבקשה לעכוב הביצוע. עוד טען כי העבירה נעברה בשנת 1995, והמבקש היה מאז משוחרר, ואף על פי כן התייצב למשפטו; כן טען שנסיבותיו האישיות של המבקש השתנו כיוון שנשא אשה ונולד לו בן.

באת-כוח התביעה מתנגדת לבקשה. בטענתה עמדה על החומרה הרבה שבמעשה שהמבקש הורשע בו - נסיון אונס שבוצע באלימות רבה, תוך חניקת הקורבן. היא אף עמדה על כך שלכאורה, על פי הפסיקה הקיימת דעת הרוב כי אכן מדובר בנסיון אונס - תעמוד במבחן הערעור. כן הסתמכה על תסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט קמא וממנו ניתן להתרשם כי נשקפת מסוכנות מהמבקש.

שקלתי את כל טענות הצדדים, את נסיבות העבירה בה הורשע המבקש, את סוג הטענות שהועלו בערעור ואת נסיבותיו האישיות של המבקש, ולא ראיתי שיש להיעתר לבקשה.

המעשה אשר המבקש הורשע בביצועו הוא חמור ומצביע על מסוכנותו של המבקש. הערעור מעלה טענות עובדתיות אשר מהן עולה כי אין מחלוקת בדבר קיומו של הארוע המיני. המחלוקת נוגעת למעשה למהימנות שייחס בית המשפט קמא לגירסת המתלוננת והעדפתה של גירסה זו על פני גירסת המבקש. בכגון דא אין בית המשפט שלערעור נוטה להתערב.

מממצאי בית המשפט עולה כי המבקש לא הרפה מן המתלוננת אלא בשלב בו החלה לחרחר עקב החנק שנגרם לה מידי המבקש שנהג בה באלימות.

המבקש אמנם היה צעיר לימים בעת ביצוע העבירה, אך המתלוננת היתה קטינה בת 15, אשר הממצאים בהכרעת הדין מלמדים כי בתמימותה נפלה קורבן להתנהגותו.

על-פני הדברים, ומבלי להכריע בטענה המשפטית שמעורר בא-כוח המבקש לעניין ההרשעה, בנסיון לאונס, הרי יש להביא בחשבון כי גם שופט המיעוט סבר שהמבקש ביצע עבירה חמורה של מעשה מגונה בכוח.

אשר לטענה כי חלף זמן רב מאז ביצוע העבירה, אכן חלף זמן ניכר. גם נכון הדבר כי המערער היה משוחרר משך תקופה ניכרת והתייצב למשפטו, אולם אין בכך כדי להוות נימוק מספיק לדחיית ביצוע העונש כאשר שוקלים מנגד את סוג העבירה, את המסוכנות הנלמדת מביצוע העבירה, ואת אורך תקופת המאסר שנגזרה על המבקש.

אשר על כן הבקשה נדחית.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 15.5.2000 עד לשעה 10:00 בבית המשפט המחוזי בחיפה.