ע"פ 3333-24 ע"פ 3333-24

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע רכיב המאסר בפועל שנקבע בגזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת מ' ברנט) בת"פ 35649-01-21, מיום 11.03.2024.

1.ביום 19.01.2021 הוגש כתב אישום המייחס למבקש עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 וסעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ועבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק. בתמצית, כעולה מעובדות כתב האישום, בשנת 2019 הלה השמיע איומים נגד המתלונן, ותקף את המתלונן באמצעות סכין יפנית, באופן שפצע אותו בצד השמאלי של ראשו, מהרקה ועד הצוואר (להלן: האירוע).

ייאמר מיד, כי בתום חקירת המשטרה את האירוע מושא כתב האישום בסמוך לאחר התרחשותו, הודיעה המשטרה למתלונן כי הוחלט לסגור את תיק החקירה. ואולם, ערר שהגיש המתלונן על החלטה זו התקבל והוחלט לפתוח מחדש את התיק, באופן שהוביל להגשת כתב האישום (להלן: הערר).

2.ביום 11.12.2023 הורשע המבקש, במסגרת הכרעת דין מפורטת, בעבירות שיוחסו לו.

3.ביום 11.03.2024 נגזר דינו של המבקש. לאחר בחינת מדיניות הענישה הנוהגת והפגיעה בערכים המוגנים, נקבע מתחם ענישה של 20 עד 40 חודשי מאסר בפועל. בעת גזירת העונש בתוך המתחם, נזקפו לזכותו "היותו נעדר עבר פלילי, ואת תרומתו לחברה כפי העולה מהמסמכים שצורפו, את הפגיעה שיסב לו העונש, בעיקרה הפגיעה בעיסוקו", תוך שצוין כי הוא בחר לנהל הוכחות ולכן "אינו זכאי להתחשבות כמי שנטל אחריות". עוד נקבע, כי יש ליתן משקל בגזירת עונשו "לנזק שנגרם למתלונן". אחר דברים אלו, הושת על המבקש עונש של 24 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסרים מותנים וענישה נלווית. להשלמת התמונה יצוין, כי במועד מתן גזר הדין הורה בית משפט קמא, בהסכמת הצדדים, על עיכוב עונש המאסר בלבד למשך ימי הגשת הערעור, בכפוף להפקדת ערבויות והטלת צו עיכוב יציאה מהארץ.

4.ביום 16.04.2024, הגיש המבקש הודעת ערעור מפורטת ומנומקת שאוחזת כשישים עמודים, על הכרעת דינו וגזר דינו, ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו – היא הבקשה שלפניי. בתמצית, במסגרת הבקשה נטען כי יש להיעתר לבקשתו נוכח משך המאסר שנגזר עליו; בשים לב לטיעונים כבדי המשקל ביחס להרשעתו; ולאור טיעוניו לעונש שיכולים להוביל לכך שלא ירצה מאסר מאחורי סורג ובריח כלל. הוטעם, כי המבקש "היה משוחרר במהלך משפטו בערכאה דלמטה, ואף לא היה נתון תחת תנאים מגבילים זה למעלה מחמש שנים והתייצב לכל הדיונים במועדם והוכיח את האמון שניתן בו עד כה"; כי המבקש הינו אדם נורמטיבי ונעדר עבר פלילי; וכי סיכויי הערעור טובים, בין היתר משום שבתחילה הוחלט על סגירת התלונה והחקירה ורק בעקבות הערר בוצעו השלמות חקירה, שלא בוצעו כהלכה כלל, ואשר הובילו להגשת כתב אישום. בהקשר זה נטען כי במסגרת הערר זכה המתלונן לעיין במלוא חומרי החקירה, ולגבש קו טיעון אחיד, בניגוד להתנהלותו קודם לכן. מעבר לכך, נטען כי בהליך דלמטה המשיבה הסכימה לעיכוב ביצוע בכפוף לתנאים, ומבלי שהתייחסה למשך הזמן.

5.בדיון שנערך לפניי ביום 15.05.2024, שבו באי-כוח המבקש על הטיעונים שהציגו בשם מרשם בכתובים. מנגד, באת-כוח המשיבה טענה כי לא מדובר במקרה המצדיק סטייה מן הכלל בדבר ריצוי העונש בסמוך למועד מתן גזר הדין, נוכח האינטרס הציבורי ואינטרס נפגע העבירה.

דיון והכרעה

6.כידוע, עיכוב ביצוע עונש מאסר הוא חריג לכלל בדבר ריצוי העונש בסמוך ככל הניתן למועד מתן גזר הדין (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000) (להלן: עניין שוורץ)). בבואו להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר, בית המשפט נדרש לתת דעתו למספר שיקולים על מנת ובהם חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של המבקש, ונסיבותיו האישיות; התנהלותו במהלך ההליכים שהתנהלו נגדו; וכן האם הערעור תוקף את הכרעת הדין או גזר הדין (עניין שוורץ, בעמ' 282-277).

7.בענייננו, מצאתי כי יישום השיקולים האמורים על נסיבות המקרה הפרטני מביא למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

מבלי להביע עמדה נחרצת ביחס לסיכויי הערעור אזכיר כי הוא תוקף, בעיקרו של דבר, את הכרעת הדין, מה שמהווה שיקול לטובת מתן עיכוב הביצוע (ע"פ 2167/24 אמרוסי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (19.05.2024)). יתרה מכך, יש לציין כי המשיבה לא התנגדה בדיון שנערך לפני בית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל לצורך הגשת הערעור, בכפוף לתנאים (ראו גם: ע"פ 3558/24 פלונית נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (02.05.2024)). בבחינת השיקולים הנוספים הצריכים לעניין, נדרשתי בין היתר לנסיבותיו האישיות של המבקש כפי שפורטו בבקשה ועל-ידי בית משפט קמא; העובדה כי המבקש נעדר עבר פלילי, כאשר מדובר ב'הסתבכות' יחידה בחייו; וכי הינו עו"ד במקצועו ובעל רקע נורמטיבי. בנוסף לכך, ביחס להתנהלותו במהלך ההליכים שהתנהלו נגדו, ועל רקע חלוף הזמן המשמעותי מיום האירוע – 5 שנים, יש ליתן משקל לטענת המבקש כי התייצב לכל הדיונים בעניינו, בעודו משוחרר וללא תנאים מגבילים (ראו והשוו: ע"פ 2186/23 אבו אענם נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (16.03.2023)).

8.יודגש, כי לא נעלמו מעיניי טענות המשיבה בדבר האינטרס הציבורי בכלל, והאינטרס של נפגע העבירה בפרט, בריצוי מיידי של עונש המאסר בפועל. יחד עם זאת, ומבלי להקל ראש בחומרת העבירות בהן הורשע המבקש, במקרה דנן יש מצבור נסיבות ושיקולים אשר מטים את הכף לטובת קבלת הבקשה. כך נקבע בפסיקה, אף ביחס לתקופות מאסר ארוכות יותר שהושתו על מערערים מבענייננו, כי "כאשר סיכויי הערעור אינם קלושים כי אז חרף תקופת המאסר הלא קצרה עשוי לגבור הצורך בהגנת הזכות לחירות בשים לב ליתר השיקולים הצריכים לעניין" (ע"פ 3372/11 קצב נ' מדינת ישראל, פסקה 40 (18.05.2011); כן ראו: ע"פ 5735/18 גודובסקי נ' מדינת ישראל, פסקה 34 (09.01.2019); ע"פ 1933/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (19.03.2014)). סבורני כי המקרה דנן נמנה על מקרים חריגים אלו.

9.סוף דבר: עונש המאסר שהושת על המבקש מעוכב בזאת עד להכרעה בערעור. למען הסר ספק, התנאים להבטחת התייצבותו, שנקבעו על-ידי בית משפט קמא ביום 11.03.2024 – עומדים בעינם.