ע"פ 337/08מנאר ג'אברין נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

במהלך השנים 2002-2003, ובעת שהמערערת למדה באוניברסיטת עמאן שבירדן, היא הכירה אשה (להלן: גאדא), שבשנת 2001 הצטרפה לארגון החיזבאללה, ותפקידה היה לגייס סוכנים לטובת פעילותו של הארגון.

בכתב אישום שהוגש לבית-המשפט המחוזי בחיפה נטען, כי בחודש אוגוסט 2003 ניסתה גאדא לגייס את המערערת לטובת פעילות בארגון. על כך הגיבה המערערת בסירוב, אולם הסכימה לשאת עמה בשובה לישראל זיכרון נייד של מחשב אותו מסרה לה גאדא, ואנשים אחרים היו אמורים להגיע אליה וליטול אותו ממנה. בחודש יולי 2004 שבה המערערת לירדן על פי הזמנתה של גאדא, וזו חזרה על הצעתה לגייס את המערערת לארגון המחבלים. בשלב זה המערערת לא סירבה להצעה, ואף התעניינה בהליכי הגיוס וההכשרה הצפויים לה. בחודש ספטמבר 2004 ביקרה המערערת פעם נוספת בירדן, והיה זה (בלשון סעיף 10 לכתב האישום) " לשם בירור פרטים מדויקים יותר אודות הליך הגיוס המצפה לה מטעם הארגון. השתיים שוחחו על תכנית האימונים הצפוי ל[מערערת] (הכוללת אימון תיאורטי ומעשי), על משך הזמן הצפוי של האימונים ועוד ".

בגין מעשים אלה יוחסו למערערת עבירות של מגע עם סוכן חוץ ומתן שרות להתאחדות בלתי מותרת, עבירות לפי סעיף 114 לחוק העונשין, ותקנה 85(1)(ג) לתקנות ההגנה (שעת חרום) 1945.

2.

בחודש אלול התשס"ז (ספטמבר 2007) הודיע בעלי הדין כי גיבשו הסדר טיעון, במסגרתו הודתה המערערת בעובדותיו של כתב אישום מתוקן, והתביעה עתרה לגזור לה 4 שנות מאסר, בעוד שההגנה היתה רשאית לטעון לעונש כהבנתה. בעקבות הרשעת המערערת, דן אותה בית-המשפט המחוזי לשלוש שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי.

3.

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש, ובגדרו נטען, כי בית-המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לגילה הצעיר של המערערת; המשבר האישי אותו חוותה בזמן האירועים, עקב ריחוקה מבית הוריה וסביבתה הטבעית; העובדה שמעשיה מצויים ברף נמוך של העבירות הביטחוניות, והם לא גרמו נזק; שיתוף הפעולה שלה בחקירה, הודאתה והחרטה שהביעה; לבסוף, נטען כי העונש שהושת על המערערת חורג מרמת הענישה הנוהגת.

4.

אין בידינו לקבל את הערעור, ולו מן הטעם כי מדובר בעונש אותו גיבשו הצדדים במסגרת הסדר טיעון. אכן, ההגנה היתה רשאית לעתור להקלה ממשית בעונש לו עתרה המשיבה. אולם, הפן האחר של הסדר הטיעון, הוא שגם לדעת המערערת עונש של 4 שנות מאסר מצוי במתחם הסבירות, ולו המצב היה שונה מותר להניח כי היא לא היתה נותנת את הסכמתה להסדר. כך או כך, המערערת חטאה בשורה של מעשים שהתמימות רחוקה מהם, ודי להפנות לעובדה שהיא שבה וביקרה בירדן מספר פעמים, נפגשה עם גאדא, ולא לשם ניהול שיחות נפש, אלא כנטען בכתב האישום - כדי לקבל מידע על תהליך ההכשרה הצפוי לה במסגרתו של ארגון הטרור. העובדה כי מדובר באזרחית ישראלית החבה נאמנות למדינה, מוסיפה לעבירות נופך מיוחד של חומרה, ועל כן, לא גילינו בעונש שהושת עליה דבר המצדיק את התערבותנו.

הערעור נדחה.