ע"פ 3378/04 יאסר אלאעסם נ. מדינת ישראל

על המערער נגזר עונש של 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-12 חודשי מאסר על-תנאי, לאחר שהורשע על-פי הודאתו בעבירה של שוד בחבורה, קשירת קשר לביצוע שוד ומעשי פזיזות ורשלנות הכרוכים בנהיגה המסכנת חיי אדם לאחר ביצוע השוד. העונש שנגזר על המערער אינו חמור כלל ביחס למעשה החמור שבביצועו הורשע. עיקר טענותיו של בא-כוח המערער כנגד גזר הדין מוסבות כנגד העובדה ששותפו למעשה, הצעיר ממנו, ושלטענת הסנגור המלומד היה הרוח החיה בביצוע השוד ואף נידון בגין עבירות נוספות, נידון לעונש קל במידה משמעותית מעונשו של המערער. ואמנם, העונש שהוטל על שותפו של המערער לעבירה הינו עונש יוצא דופן לקולה, אלא שבעניינו היו נסיבות אישיות שונות לחלוטין. מיד עם מעצרו, שינה אותו קטין, שהיה שותף לעבירה, את התנהגותו והחל משתף פעולה עם שירות המבחן לשם נקיטה בצעדים לשיקומו ולחזרתו למוטב. המערער שלפנינו דחה כל נסיון של שירות המבחן להשיג שיתוף פעולה מצידו ומטעם זה אף לא ניתנה כל המלצה של שירות המבחן ביחס אליו, לא בבית משפט קמא ולא בפנינו.

כבר אמרנו פעמים רבות, כי הכלל של אחידות הענישה אינו כלל של שוויון מתמאטי. האינדיבידואליזציה של הענישה מחייבת התייחסות למכלול נסיבותיו הפרטניות של הארוע העברייני ושל העבריין. נוכח נסיבות אלה והתמונה המצטיירת לגבי התנהגותו של המערער בפרשה שלפנינו אין לומר כי נגזר עליו עונש חמור המצדיק התערבותנו.

הערעור נדחה.