ע"פ 3389/06 ליאור חדד נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 8.8.05, ובעת שהיה נתון במעצר-בית מכוח צו של בית המשפט, קשר המערער עם אחר – מרדכי מיכלשווילי – לבצע שוד מזוין. הם עקבו אחר אישה שמשכה סכום של 9,900 ₪ מבנק בחולון, ובשעה שהגיעה לביתה התנפל עליה המערער, הדף אותה בכוח לרצפה, ונמלט עם תיקה. הוא הטיל את התיק מעבר לגדר הבית, ושני עוברי אורח שנקלעו למקום נטלו אותו לידיהם. המערער דרש מהם את התיק תוך שהוא מפנה לעברם איומים, ואחר כך נמלט עם שותפו שהמתין לו ברכב.

המערער הודה בעובדות אלו, ובעקבות כך הורשע בעבירות שוד, איומים, החזקת סכין, והפרת הוראה חוקית, עבירות לפי סעיפים 402(א), 192, 186(א) ו-287(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, ולאחר קבלתו של תסקיר מבחן, נדון המערער בגין עבירות השוד והאיומים ל-4 שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי. בגין העבירות האחרות הוא נדון ל-12 חודשי מאסר, מתוכם 3 חודשים בפועל והיתרה על-תנאי. כמו כן, הופעל מאסר על-תנאי בן 9 חודשים שעמד נגדו, והוא חויב לשלם קנס בסך 5,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי קבע כי כל עונשי המאסר יהיו מצטברים, כך שהתוצאה הסופית היתה שהמערער נכלא ל-5 שנים.

בערעור כנגד העונש טען בא-כוח המערער, כי בית המשפט המחוזי החמיר עם שולחו מעבר למתחייב, ולא נתן משקל הולם לכל אלה: גילו הצעיר; מעשה השוד לא לווה בשימוש בנשק; למתלוננת נגרמו חבלות שטחיות; בעברו של המערער אין הרשעות בעבירות של אלימות; נסיבותיו האישיות הקשות של המערער; ולבסוף, הצורך להותיר לו פתח לשיקום.

המערער חטא בעבירות קשות. הוא בחר לו טרף קל - אישה בגיל מתקדם – אותה הוא תקף כדי לגזול ממנה את כספה תוך שהוא מסב לה חבלות. בהמשך, הוא איים על אנשים שנקלעו לזירה באקראי, וגם בכך יש להעיד עד כמה רבה היא תעוזתו של המערער וחומרתה של הסכנה הנשקפת ממנו לצבור. ואם נותר ספק בעניין זה, די לעיין בגיליון הרשעותיו הקודמות, ובעיקר בתסקירו של שרות המבחן, המלמדים כי המערער רחוק מלהפנים נורמות התנהגות נורמטיביות, ואפשר כי אף סיגל לעצמו מדעת נורמות התנהגות עברייניות.

עם זאת, מדובר במערער צעיר שלראשונה בחייו הוא נדרש לשאת במאסר ממושך, ונראה כי לנסיבות חייו, ובמיוחד הטרגדיה שהתרחשה לא מזמן בין הוריו, תרמו את תרומתה מכרעת להתדרדרות במצבו. בנסיבות אלו, וכדי להותיר למערער סיכוי לשיקום, החלטנו ללכת לקראתו קמעא, ואנו מורים כי בכל עונשי המאסר שהושתו עליו, ובכללם המאסר על-תנאי שהופעל, ישא המערער בחופף, כך שכליאתו תימשך 4 שנים בלבד. יתר חלקיו של גזר דינו של בית המשפט המחוזי, יעמדו בעינם.