ע"פ 339/98 מדינת ישראל נ. יורי מקסימוב

1.זהו ערעור של המדינה כנגד קולת העונש שנגזר על המשיב בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת.פ.8089/97), בעקבות הרשעתו בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בכך שדקר את אשתו - שחיה בנפרד ממנו - כאשר ביקר את ילדיהם בביתה.

בית המשפט גזר על המשיב 30 חדשים מאסר, מתוכם 18 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי; וטענת המדינה היא, כי העונש מופרז לקולא ומחטיא את מטרתו ועל כן יש להחמירו.

2.בפסק דינו הציג בית המשפט את ההלכה הפסוקה, לפיה יש להחמיר עם אלה שידם קלה להם בשימוש בסכין; וזאת, על מנת להרתיע עבריינים בכח ולבלום את תופעת השימוש בסכין לפתרון סכסוכים בין אישיים, ההולכת ומתרחבת במקומותינו.

מאידך גיסא, הדגיש בית המשפט את מחויבותו לעקרון האינדיבידואליזציה של העונש. בנסיבות הענין, העמיד בית המשפט כנגד חומרת המעשה, את העובדה שהמשיב מתקשה ביותר להשלים עם הפרידה מן המתלוננת; וכי הוא עושה מאמצים רבים, על מנת להשיבה אל חיקו ומקנא לה בלהט רב. לדבריו, עשה המשיב את המעשה על רקע קנאתו למתלוננת, משנודע לו שהיא מפתחת קשר אינטימי עם גבר אחר; והדקירה ארעה בתגובה לדרישת המתלוננת שיצא מהדירה הואיל "ומצאה גבר אחר".

המשיב והמתלוננת הינם עולים חדשים מחבר העמים; ובשל קשיי תעסוקה נאלץ המשיב לעבוד הרחק מילדיו על מנת להבטיח את כלכלתם. גם קשיים אלה הצטרפו לגורמים שהניעו את בית המשפט להקל עם המשיב.

3.לשיטת המדינה, שגה בית המשפט במשקל לקולא שנתן לנסיבותיו האישיות של המשיב ובמיוחד לקנאתו למתלוננת; ומאידך גיסא לא העניק משקל נאות לחומרה, לשימוש שעשה המשיב בסכין כלפי בת זוג לשעבר, הפותחת את ביתה בפניו לפגישה עם ילדיו.

בסופו של דבר, מסכמת המדינה, המדובר בסכסוך פנים-משפחתי; והעונש שנגזר אינו מבטא את החומרה היתירה שיש לגילוי אלימות מסוג זה בחוג המשפחה.

4.דין הערעור להתקבל. שימוש בסכין להבעת מורת רוח מהתנהגותה של בת זוג לשעבר - גם כשהדבר נעשה על רקע של קנאה ושאיפה להחזיר מצב לקדמותו - מהווה גילוי חמור ביותר של תת-תרבות הסכין ההולכת ומשתלטת עלינו; ומן הדין שבתי המשפט יתרמו את חלקם לבלימת התפשטותה של התופעה, בהטלת עונשים מכאיבים שיהא בהם כדי לקבוע את חומרת המעשה בהכרת הכל.

העונש שנגזר על המשיב אינו מקדם את התכלית האמורה; ואם ישאר על כנו ישא עמו מסר הפוך.

אשר על כן החלטנו לקבל את הערעור; כאשר כמנהגנו, אין אנו ממצים בנסיבות כאלו את הדין.

אנו מעמידים את עונש המאסר שעל המשיב לרצות בפועל על שלושים חדשים; כאשר המאסר על תנאי - שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי נשאר בעינו.