ע"פ 3397/09 סעיד מוחמד נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בסמוך לחודש ספטמבר 2006 פנו המערער ועלי אלסופי (להלן: עלי) לפעיל חמאס בעזה, וזה גייס אותם לזרוע הצבאית של הארגון. בעקבות כך ערכו המערער ועלי במשך כארבעה חודשים תצפיות לעבר תנועות של כוחות צה"ל, ודיווחו על כך למפעיליהם. בהמשך, עבר המערער אימון צבאי, ובתאריך 27.11.07 נמצא מחזיק בביתו שני רובים מסוג קלצ'ניקוב, שני אפודים, שתי מחסניות ושני רימוני יד. משהבחין בפעילות של חיילים, ניסה המערער להימלט עם הציוד האמור וציוד נוסף לביתו של עלי, אולם החיילים פתחו באש וכתוצאה מכך נפצעו המערער, אביו ואחיו, ואילו עלי נהרג.

המערער הודה בכל אלה בגדרו של הסכם טיעון, ובעקבות כך הורשע בעבירות של חברות בארגון טרוריסטי, מסירת ידיעות לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, אימונים צבאיים ועבירות בנשק. מכוח הסדר הטיעון עתרה המשיבה לגזור לו שמונה וחצי שנות מאסר, בעוד שההגנה היתה רשאית לטעון לעונש כהבנתה. בסופו של יום דן בית המשפט המחוזי את המערער לשש וחצי שנות מאסר ושנתיים מאסר על תנאי, וכנגד גזר-דין זה מופנה הערעור שבפנינו. נטען כי מדובר בענישה חריגה בחומרתה, בה לא ניתן משקל הולם לחברותו הקצרה של המערער בארגון הטרור, להודאתו בעובדות והחרטה שהביע, ולכך שפעילותו לא גרמה לנזק. עוד נטען, כי לא ניתן משקל הולם לפציעת המערער ונסיבותיו האישיות.

בכל אלה לא ראינו עילה לשנות מגזר דינו של בית משפט קמא. ראשית, הואיל והעונש שנגזר אינו חורג מהסדר הטיעון אותו גיבשו הצדדים, וממנו היה המערער אמור לדעת כי בית המשפט יהיה רשאי לגזור גם את תקופת המאסר לה עתרה התביעה, ועדיין יימצא פועל במסגרת אותה התוו בעלי הדין. שנית, וזה העיקר, המערער הצטרף מדעת ומרצון לארגון טרור, התאמן כדי להכשיר עצמו לפעילות צבאית, ובפועל החזיק בארסנל של נשקשלו נעשה בו שימוש היה עלול לגרום לפגיעות בחיילי צה"ל. בנסיבות אלו איננו שותפים לדעה כי העונש הנו חמור יתר על המידה, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.