ע"פ 340/98 אחמד אבו נעאג' נ. מדינת ישראל

בית המשפט המחוזי

בנצרת מיום 8.12.97 בתיק 95/96

שניתן על ידי כבוד השופט א' אמינוף

תאריך הישיבה:

ג' בתמוז תשנ"ט (17.6.99)

בשם המערער: עו"ד אברהם ברדוגו (הכרמלי)

בשם המשיבה: עו"ד נעמי כץ

פ ס ק - ד י ן

לאחר סיום משפטו של המערער הגיעה התביעה להסדר טיעון עם מג'די חמד, מי שהיה שותפו של המערער לביצוע העבירות, ועל-פי ההתרשמות מן העובדות שנקבעו במשפטו של המערער גם בעל החלק העיקרי באחריות לביצוען. במסגרת הסדר הטיעון הורשע מג'די, לפי הודאתו, בחלק מן העבירות שיוחסו לו בכתב האישום הנפרד שהוגש נגדו ושמעיקרה היה זהה לכתב האישום שהוגש נגד המערער. על-פי המוסכם בהסדר הטיעון בין התביעה לבין הסניגוריה, גזר בית המשפט את דינו של מג'די לשש שנות מאסר בפועל ולהפעלתן בחופף של שתי שנות מאסר על-תנאי.

המערער, שמלכתחילה השיג גם על הכרעת הדין המרשיעה, הגביל את ערעורו לעניין חומרת העונש שנגזר עליו והוא עשר שנות מאסר בפועל והפעלתן במצטבר של שני עונשי מאסר על-תנאי, האחד בן עשרים וארבעה חודשים והשני בן חמישה חודשים. הסניגור המלומד טען, כי הענשת המערער בעונש חמור מזה שהוטל על מג'די חמד מפירה את עקרון אחידות הענישה.

המדובר בעבירות של סחר בסמים, כאשר מן העובדות, שנתבררו במשפטו של המערער אך נחסכו מבית המשפט שלפניו נתברר משפטו של מג'די חמד, פעל המערער בכל העיסקאות כשלוחו ועושה-דברו של מג'די חמד. באת-כוח המדינה הודתה לפנינו, כי הסדר הטיעון אליו הגיעה התביעה עם מג'די חמד, ביחס לגובה העונש שיוטל עליו, יצר פער בלתי מוצדק בין המערער לבינו. עם זאת טענה, כי על-פי מצב הראיות שהיו בידיה, לא היה לתביעה מנוס מפני עריכת הסדר טיעון עם מג'די חמד, שבגידרו ויתרה על אחד מן האישומים המרכזיים שיוחסו לו. בפרשה שהיוותה בסיס לאישום זה הורשע המערער במסגרת משפטו. בנסיבות אלה הציעה באת-כוח המדינה להקל במידת מה בעונשו של המערער, אך התנגדה להשוואת עונשו של המערער לעונש המאסר שנגזר על מג'די חמד, ובייחוד - לחפיפת עונשי המאסר על-תנאי שהופעלו נגדו לתקופת המאסר שתוטל עליו.

לאחר ששקלנו את טענות הפרקליטים הגענו לכלל מסקנה, כי למרות ההבדל בין היקף הרשעתו של המערער לבין היקף הרשעתו של מג'די חמד, מוצדק להקל בעונש המאסר שהוטל על המערער ולהעמידו על שש שנות מאסר בפועל. מאידך איננו רואים הצדקה לחפוף את מלוא התקופה של המאסרים המותנים המופעלים לתקופת המאסר המוטלת בגין העבירות נשוא ההרשעה.

התוצאה היא אפוא שאנו מקבלים את הערעור על חומרת העונש כלהלן: עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער יועמד על שש שנים תחת עשר שנים. שני עונשי המאסר על-תנאי, המסתכמים בתקופה כוללת של עשרים ותשעה חודשי מאסר, יופעלו באופן שחמישה-עשר חודשים יחפפו את תקופת המאסר שהוטלה על המערער ואילו ארבעה-עשר חודשים יופעלו במצטבר. התוצאה היא שעל המערער לרצות תקופת מאסר כוללת של שבע שנים וחודשיים, בניכוי תקופת מעצרו. יתר חלקי גזר-דינו של המערער יעמדו בעינם.