ע"פ 3410/06 גומעה אלוקילי נ. מדינת ישראל

השופטת מ' נאור :

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת רחל ברקאי ).

1.

המערער הורשע על פי הודאתו בכך שביום ה- 8.9.2005 ביחד עם אחר פירק מכסי ביוב ברחוב בבאר שבע במטרה לגנבם. לאחר מכן נמלט מן המקום ברכבו תוך שהוא מנסה להימלט ממכוניות המשטרה שדלקו אחריו. במהלך ניסיון ההימלטות נהג המערער ברכב בפראות תוך שהוא גורם לכלי רכב שנסעו מולו לבלום ולסטות מדרכם ואף התנגש ברכב אחר בו נסעו עוברי אורח תמימים. המערער וחברו נעצרו בתום המרדף על ידי כוחות המשטרה.

2.

תסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי פירט את נסיבותיו האישיות של המערער וקבע כי המערער אינו משתף פעולה ואינו פתוח. לאור זאת לא מצא שירות המבחן לנכון להמליץ על קשר טיפולי כלשהו. בית המשפט המחוזי גזר על המערער עונש של ארבעים וחמישה חודשי מאסר החל מיום מעצרו, עונש מאסר נוסף על תנאי וכן שלילה של רישיונו לתקופה של חמש שנים מיום שחרורו. בנימוקיו קבע בית המשפט כי לא מצא לנכון להתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער כפי שנטענו בפניו לאור העובדה שלמערער הרשעות קודמות רבות בעבירות תחבורה, דבר המעיד על מסוכנותו ועל זלזולו בחוק ובחיי אדם:

"כל מעשיו אלו מלמדים על כי לא רק שהנאשם אינו מנהל אורח חים נורמטיבי, אלא כי מדובר באדם המסוכן לציבור ואשר חברה תקינה תבקש להרחיקו ממנה לתקופה ממושכת מאחורי סורג ובריח על מנת שיעמוד לרשות הנאשם הזמן הדרוש להפנים את חומרת מעשיו ואף להבין את הגבולות של מותר ואסור. כל נסיבה אישית אותה הביא בפני הנאשם נדחית מפני מסוכנותו ומפני התנהגותו פורעת החוק המחייבת ענישה מוחשית."

כן קבע בית המשפט כי עבירות מסוג זה דורשות מדיניות ענישה מחמירה.

3.

בערעור שלפנינו טוען המערער כי העונש שהושת עליו הינו חמור ובלתי מידתי כיוון שבית המשפט שקל רק שיקולים של הרתעה ומסוכנות ולא לקח בחשבון כלל את נסיבותיו האישיות ואת העובדה שהודה במעשיו בהזדמנות הראשונה. כן טוען המערער כי גזר הדין חמור בהשוואה לגזרי דין שניתנו בעבירות דומות.

4.

על פי תסקיר שהוגש לנו המערער מרצה את מאסרו בכלא "דקל" ולא נמסר על בעיות משמעות חריגות. עוד מסרה קצינת המבחן כי המערער מספר שהוא יוצא לחופשות והשתלב בעבודה במסגרת הכלא. מן התסקיר עולה כי קיים שינוי מסוים בעמדתו ביחס לביצוע העבירה אולם עדיין קיים קושי בפתיחות ובשיתוף פעולה על אף שהמערער הביע נכונות לבניית תוכנית שיקומית עבורו במסגרת הרשות לשיקום האסיר.

5.

שקלנו את טענות המערער, והגענו לכלל מסקנה שאין להתערב בעונש שהוטל עליו. העונש עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. זאת אף זאת: פירוק מכסי הביוב ברחובות ציבוריים יוצר אף הוא תקלה קשה וסכנה לציבור. גם על שותפו של המערער לעבירה, שלא אחז בהגה, אך הוא שהוציא את מכסי הביוב ממקומם, הוטל עונש של 45 חודשי מאסר ו-5 שנות פסילה וצוין בגזר דינו כי השניים שותפים לאותן עבירות.

6.

הערעור נדחה.