פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
3423/06
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ח' מלצר
המערער:
חאלד ארשיד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר-דינו של בית המשפט
המחוזי בתל-אביב, מיום 23.3.06, בת.פ. 40290/05, שניתן על ידי כבוד השופט צ'
גורפינקל
תאריך הישיבה:
ח' בתשרי התשס"ח
(20.09.07)
בשם המערער:
עו"ד דואני אברהם
בשם המשיבה:
בשם שרות המבחן:
עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד
גב' אדווה פרויד
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
מאג'ד ארשיד (להלן: מאג'ד), אחיו של המערער, עבד בחודש ספטמבר 2005 במפעל בו הועסק גם מראד עפאנה (להלן: המנוח). בתאריך 23.8.05 פרץ סכסוך בין מאג'ד למנוח, וזה האחרון הכה את יריבו. לאחר אירוע זה הלך מאג'ד לביתו וסיפר למערער על תקיפתו, ובעקבות כך גמר המערער אומר לנקום במנוח. לצורך כך הוא הלך עם מאג'ד לשוק הכרמל מתוך ידיעה שהמנוח גר בקרבת מקום, ושם הוא נטל מאחת החנויות סכין "במטרה לפגוע באמצעותה במנוח" (כלשון סעיף א(5) לכתב האישום). לאחר שהמערער איתר את המנוח, הם החלו נאבקים זה בזה כאשר שניהם אוחזים בסכינים. במהלך אותו מאבק נגרמו למנוח פצעי חתך בבית החזה ובכף היד וכן דימומים בחלקי גוף שונים. בשלב כלשהו נשמטה הסכין שהיתה בידי המנוח, ואז דקר אותו המערער פעמיים בבית החזה משמאל, וכתוצאה מכך נפגעו הלב והריאה, והדבר גרם למותו.
המערער הודה בעובדות האמורות בגדרו של הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, ומכוחו עתרה המשיבה לגזור לו 9 שנות מאסר ומאסר על-תנאי, בעוד שהסנגור היה רשאי לטעון לעונש כהבנתו. בסופו של יום גזר בית המשפט למערער 8 שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי, וכנגד עונש זה מופנה הערעור שבפנינו. נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר יתר על המידה עם המערער, ונכון יהיה להקל עמו מהטעמים הבאים: הוא אדם צעיר (יליד שנת 1976), ללא עבר פלילי שהודה בעובדות אשר יוחסו לו והביע חרטה כנה על מעשיו ותוצאתם הקשה; המערער דקר את המנוח במהלך מאבק במהלכו היו שניהם מצוידים בסכינים; בנסיבות אלו היה המערער קרוב לפטור מאחריות בפלילים מכח ההגנה הקבועה בסעיף 34י' לחוק העונשין; בעקבות הסכם סולחה שגובש בין המשפחות היריבות, נאלצה משפחתו של המערער למכור קרקעות בבעלותה כדי לפצות את משפחת הקורבן.
לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו לטיעונים על-פה, לא מצאנו מקום או עילה לשנות מגזר-דינו של בית המשפט המחוזי. האירוע האלים בו נטל המערער חלק, לא היה תוצאה של מפגש מקרי בין יריבים, אלא כזה שקדמה לו החלטה של המערער לאתר את המנוח ולפגוע בו על רקע אותו "עלבון" שהיה כרוך בהכאתו של אחיו. לצורך כך הלך המערער לשוק הכרמל כשש אלי קרב, וכדי להגשים את מטרתו אף טרח להצטייד בסכין. נסיבות אלו אין בהן כדי להקים, גם לא בדוחק, הגנה מפני אחריות בפלילים, נהפוך הוא, מדובר במעשה בריונות ברף העליון של חומרה, שסופו היה קיפוח חיי אדם. עם התנהגות כזו אין לנהוג בסלחנות, הן כדי לגמול למערער על מעשיו, והן כדי להרתיע את הרבים, במיוחד כאשר גל עכור של אלימות פורצת גבולות שוטף בשנים האחרונות את החברה בישראל.
נוכח כל האמור, דעתנו היא כי דינו של הערעור להדחות, וכך אני עושים.
ניתן היום, ח' בתשרי התשס"ח (20.09.07).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט