ע"פ 3434/08 אמיר פאחורי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

באחד מימיו של חודש אוקטובר 2007 פרצו המערערים לרכב שחנה באור-יהודה.

מערער 1 – אמיר פאחורי התיישב במושב הנהג, וכאשר מערער 2 לצידו הם החלו עושים את דרכם לכיוון ירושלים. ב"מחסום המנהרות" נתבקשו המערערים לעצור, אולם לא צייתו להוראה והחלו נמלטים במהירות רבה תוך ביצוען של עבירות תעבורה וסיכון המשתמשים בדרך. במהלך המרדף אחר הרכב הנמלט ניסתה ניידת משטרה לעקוף אותו, אולם המערערים הסיטו את רכבם לעברה ונגחו בה פעם ועוד פעם. לבסוף, איבד המערער את השליטה על הרכב בו נהג, ואז פגעה בו ניידת משטרה נוספת שהוזעקה למקום. במהלך ביצוע העבירות שהו המערערים, תושבי חברון, בישראל שלא כדין, והמערער 1 נהג ברכב מבלי שיש לו רישיון נהיגה.

בגדרו של הסכם טיעון הודו המערערים בעובדות שיוחסו להם, ובעקבות כך הורשעו בגניבת רכב, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אי ציות לשוטר, ושהייה בישראל שלא כדין. מערער

1 הורשע גם בעבירות של נהיגה ללא רישיון ובקלות ראש. מכוחו של הסכם הטיעון הגבילה המשיבה את עתירתה לעניין העונש בעניינו של מערער 1 לארבע וחצי שנות מאסר, וביחס למערער 2 – לשלוש וחצי שנות מאסר. בסופו של יום דן בית המשפט המחוזי את מערער 1 לארבע שנות מאסר, בעוד שמערער 2 נדון לשלוש שנות מאסר. כמו כן, נגזרו למערערים מאסרים על-תנאי.

הערעור מופנה כנגד העונש, והדגש הוא על שתי טענות: העונש מופרז בחומרתו; ולא ניתן בו משקל הולם לנסיבותיהם החריגות של המערערים – אנשים צעירים, ללא עבר פלילי שנקלעו למצוקה כלכלית.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. המערערים גנבו רכב, לא צייתו להוראות של אנשי החוק, וכדי לעצור אותם היה נדרש מרדף שאך בנס לא הסתיים בפגיעות בנפש. כנגד התנהגות מסוג זה התרענו בעבר לא אחת, אולם נראה כי עדיין מהלכים בקרבנו כאלה שטרם הפנימו את המסר. אכן, תקופת המאסר שהושתה על המערערים אינה קלה, אולם מצאנו אותה ראויה והולמת, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.