ע"פ 3441/09 עסאם עאמר נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

אחסאן עאמר (להלן: אחסאן) היה נשוי לחנאן חיוק (להלן: חנאן או המתלוננת), עד שבחודש אוקטובר 2007 היא עזבה את בית בעלה ושבה לבית הוריה. בתאריך 19.7.08 הגיע אחסאן, שהיה מלווה בסאמר חוסיין (להלן: סאמר) ושני המערערים (להלן: עסאם ונאדר) למרכול בו עבדה חנאן. אחסאן וסאמר נכנסו לעסק והובילו את המתלוננת בכוח למכונית בה המתינו המערערים. המתלוננת הוכנסה למושב האחורי של הרכב, כשאחסאן וסאמר יושבים לצדה ומונעים ממנה להזעיק עזרה. בהמשך, הוסעה המתלוננת לכפר ירכא, ובדירה אליה הוכנסה הוחזקה עד לבוקר המחרת, תוך שאחסאן ולעתים גם נאדר מנסים לשכנעה לשוב לחיקו של בעלה.

כל המעורבים בפרשה הודו בעובדות שיוחסו להם. בעקבות כך הורשעו אחסאן וסאמר בעבירות של חטיפה לשם כליאה, כליאת שווא, ותקיפה בנסיבות מחמירות. המערערים הורשעו בעבירות של סיוע לחטיפה וכליאת שווא, ועל כך נדונו ל-10 חודשי מאסר ו-10 חודשים מאסר על-תנאי. להשלמת התמונה נוסיף, כי אחסאן נדון לשנתיים מאסר ושנה מאסר על-תנאי, בעוד שסאמר נדון ל-18 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי.

בערעור שבפנינו טענו המערערים, כי בית המשפט המחוזי החמיר עמם מעבר למתחייב, ואלה נימוקיהם: בגדרו של הסכם סולחה שולם למתלוננת פיצוי בסכום של 100 אלף ש"ח; המתלוננת ואחסאן התגרשו זו מזה בחודש נובמבר 2008; המערערים הם אנשים צעירים, שרתו בצה"ל ובנים למשפחות נורמטיביות; הם הודו בעובדותיו של כתב האישום, הביעו חרטה, וזו הרשעתם הראשונה בפלילים. בנסיבות אלו סבורים המערערים כי נכון היה להסתפק בעניינם בעבודות שרות, וכך הם מבקשים שנעשה.

לא מצאנו מקום או עילה לשנות מן העונש. המערערים סייעו בידי אחר לחטוף אשה צעירה ממקום עבודתה, הובילו אותה לישוב אחר, שם נותרה כלואה עד ששוחררה ביום המחרת. אכן, הרוח החיה לביצוען של העבירות היה אחסאן, אולם הפסול שבמעשה החטיפה היה גלוי על פניו, ועל כן היו המערערים צריכים להימנע מלתת לו את ידם. לא כך הם נהגו, ובחרו לשתף פעולה עם מי שגמר אומר לכפות בכוח את רצונו על קורבנו. על התנהגות זו היה מצווה בית המשפט המחוזי להגיב ביד קשה, ולא גילינו בגזר הדין חומרה יתרה.

אי לכך, הערעור נדחה.

המערערים יתייצבו לשאת בעונש במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה, ביום ט"ז בתשרי התש"ע (4.10.09), עד לשעה 10:00.