ע"פ 3456/99 מוחמד טעון נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר :

בתאריך 10.9.98 בשעות הצהריים נסע המערער ביחד עם יגאל פלד ועם ישראל פחימה במכונית השייכת למשפחתו של המערער, אשר הייתה נהוגה בידי פחימה. השלושה הגיעו לרחוב הגליל בראש-פינה, שם פגשו אדם אחר (להלן: העד), אשר הצטרף אליהם לנסיעה ברכב.

החבורה נסעה בכביש המוביל אל אתר "תאנים" שבקירבת חצור הגלילית. שם עצר פחימה את הרכב ותצפית משטרתית הבחינה כי העד יצא ממנו, הוציא מתוך שיח שהיה בקירבת מקום שקית ומסרה לפלד, שהניח את השקית לצידו בתוך הרכב. כעבור זמן-מה נעצר הרכב על-ידי מחסום משטרתי. שוטרי המחסום העידו כי דלתות הרכב היו נעולות וכי על-אף שהזדהו כשוטרים סירבו נוסעיו לפותחן. השוטרים שברו איפוא את חלונות הרכב ותפסו את השקית, אשר בבדיקתה התברר כי הכילה סם מסוג הירואין במשקל נטו של 455.6 גרם.

בחקירתו הראשונה במשטרה טען המערער כי לא היה לו כל קשר לעיסקה וכי ימסור פרטים נוספים בבית-המשפט. בחקירה נוספת שנערכה כעבור ארבעה ימים הסביר המערער, כי בבוקרו של אותו יום ביקש ממנו פלד, שאותו הכיר כחודש ימים בלבד, כי המערער יסיעו לצומת גולני ולאחר-מכן לראש-פינה. המערער הסכים, אך מכיוון שלמערער לא היה רשיון-נהיגה, נהג ברכב פחימה. המערער טען איפוא כי היה טרמפיסט תמים.

ואילו העד סיפר בחקירתו במשטרה, כי עיסקת הסם נקשרה במספר פגישות שקיים עם פלד, כאשר בשתיים מהן נכח גם המערער: לדברי העד, בפגישה הראשונה עמד המערער בצד, אך בפגישה השנייה היה המערער נוכח בעת שפלד שילם לעד כסף תמורת הסם, והמערער אף התערב והפנה את הנוכחים לרכב שנראה בעיניו חשוד תוך שהוא מזהירם כי מוטב להם להיכנס בחזרה לרכבו.

על-יסוד ראיות אלה הואשם המערער בבית-המשפט המחוזי בנצרת בביצוע עבירות של סחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו וקשר לפשע.

בית-המשפט המחוזי (השופטת נחמה מוניץ) דחה כבלתי מהימנה את עדותו של המערער שחזר על דבריו בהודעתו השנייה במשטרה, ונתן אמון מלא בגירסת העד שהוצגה בבית-המשפט המחוזי, ואשר נתמכה בנקודות משלימות הן על-ידי הודאת המערער בנוכחותו בפגישות שבהן נקשרה עיסקת הסם; והן על-ידי דברי פלד שסיפר כי המדובר היה אכן במגעים לצורך עריכת עיסקת סם, הגם שלטענתו לא התכוון להוציא-אל-הפועל את העיסקה.

המערער הורשע איפוא בעבירות שיוחסו לו ונגזרו עליו חמש שנות מאסר בפועל, 36 חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 8,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תמורתו. כמו-כן נפסל המערער מלקבל או מלהחזיק ברשיון-נהיגה למשך 24 חודשים מיום שחרורו, ובית-המשפט המחוזי אף הורה על חילוט הרכב ששימש את המערער ושותפיו.

את ערעורו היפנה המערער כנגד הרשעתו ולחלופין כנגד חומרת העונש. טענת המערער הייתה, כי אין ראיה המקשרת אותו לעיסקה בסם ומוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי היה שותף לה וכי ידע שבשקית שנתפסה בתוך מכונית משפחתו מצוי סם. לחלופין טען המערער, כי בהסתמך על עקרון אחידות הענישה לא היה מקום להחמיר עימו יותר מאשר עם פחימה, שנידון ל30- חודשי מאסר בפועל. עוד טען המערער כי יש לבטל את ההוראה לחילוט הרכב שבבעלות משפחתו, וזאת מן הטעם שבית-המשפט לא קיים את ההליך הקבוע בחוק לחילוט רכוש, שלגביו יש מי שטוען לזכות בו.

יש לדחות את טענות המערער כנגד הרשעתו.

מארג הראיות כנגד המערער מורכב ממספר ראיות כבדות-משקל. הראשונה והעיקרית היא שקית הסם שנתפסה בתוך מכונית שהייתה ברשותו, מבלי שהמערער נותן הסבר סביר - ולא-כל-שכן מהימן - המעורר ספק באשמתו. כשלעצמן, ראיות אלה שכלל אינן שנויות במחלוקת, מקימות תשתית ראייתית לכאורית המספקת להרשעה.

ברם, בענייננו נתמכות ראיות אלו אף על-ידי גירסתו של העד בדבר הפגישות שבהן נכח המערער ואשר בהן נקשרה העיסקה. מערכת ראיות זו - תפיסת הסם במכונית ועדות העד - מוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי המערער היה שותף לעיסקה בסם.

אשר לעונשו של המערער, הרי שלמערער עבר פלילי לא מבוטל. בנסיבות אלה העונש שנגזר עליו בשל החזקת כמות גדולה של סם מסוג הירואין איננו חמור.

יש לדחות אף את הטענה המושתתת על עקרון אחידות העונשים. שכן, להבדיל מן המערער, עברו של פחימה היה נקי, הוא הודה באישומים שיוחסו לו ובית-המשפט המחוזי התרשם כי הוא נגרר אחרי פלד ואחר המערער, ועל-כן הקל בעונשו לעומת עונשו של המערער.

אנו דוחים איפוא את הערעור הן על ההרשעה, הן על חומרת העונש.

אשר להוראה בדבר חילוט הרכב, הרי שבהסכמת המדינה אנו מבטלים הוראה זו, כיון שמסתבר, כי אימו ואחותו של המערער טוענות לבעלות על הרכב. בנסיבות אלה, היה על בית-המשפט לקיים הליך נפרד ובגידרו לאפשר להן להשמיע את טענותיהן.

בכפוף לביטול ההוראה בגזר-הדין בדבר חילוט הרכב, הערעור נדחה.