ע"פ 3459/11 מדינת ישראל נ. פלוני

המשנה לנשיא

א' ריבלין:

1.

המשיב (הוא המערער בערעור שכנגד) הורשע על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון בשתי עבירות של מתן שוחד לפי סעיף 291 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובשתי עבירות של שידול והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק.

המשיב נמצא אשם במתן שוחד לשני עובדים בכירים ברשות המסים – מר ג'קי מצא והגב' אורנה בכר. בנוסף, שידל המשיב שני עובדי ציבור בכירים לבצע מעשים של הפרת אמונים במילוי תפקידם. בית המשפט המחוזי ציין כי מעשיו של המשיב היוו "השחתה רבתי של הרשות, הפוגעת ביסודות הבסיסיים של פעולתה ופעולת עובדיה, באופן המביא נזק רב ליסודות השלטון ומערער את אמון הציבור בפקידות הבכירה". חרף הדברים האלה, חרף חומרת העבירות וחרף עמדת המדינה, השית עליו בית המשפט המחוזי עונש של מאסר למשך שישה חדשים – וזאת בדרך של ריצוי בעבודות שירות; זאת בנוסף לעונש של מאסר מותנה. בית המשפט המחוזי הביא בחשבון העונש את טענות המשיב לעניין מצב בריאותו ובמיוחד את הטענה כי המשיב סובל ממגבלות ביכולת הקוגניטיבית.

2.

על גזר דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור מטעם המדינה שסוברת כי העונש שהוטל על המשיב אינו הולם את חומרת העבירות שביצע ואת נסיבותיהן.

גם המשיב הגיש מצידו ערעור ובו טען כי העונש מופרז לחומרה. במהלך שמיעת הערעורים ולאור התיעוד הרפואי שהוצג מטעם המשיב, נתבקשה בדיקתו של המשיב מחדש על מנת לבחון את כשירותו לבצע עבודות שירות, כשהחלופה האפשרית לכך היא מאסר מאחורי סורג ובריח. התוצאה הייתה שאף שבמהלך הערעור ועוד קודם לכן הציג המשיב מסמכים רפואיים המעידים על כך שהוא סובל, לכאורה, מדמנציה על רקע אלצהיימר, וכי הוא מצוי כל הזמן בהשגחת אשתו, הרי משהתייצב בפני הממונה על עבודות השרות הציג המשיב בפניו חוות דעת רפואיות "אופטימיות" שנועדו לתמוך ברצונו לבצע את המאסר בעבודות שרות. הוא רואיין על-ידי רופא מטעם הממונה שהתרשם כי הוא מסוגל לנהל שיחה רהוטה ותקינה. עוד קודם לכן נתגלה באקראי כי המשיב נסע לתאילנד שלא בלוויית רעייתו וכי בעת שעוכב בטעות בנמל התעופה נצפה כמי שמתנהג באופן טבעי ורגיל לחלוטין. לאחרונה בוצע גם מטעם המדינה מעקב אחרי המשיב שתוצאותיו מלמדות כי הוא מתפקד באופן רגיל וללא השגחה.

3.

בצדק טוענת היום המדינה כי הראיות החדשות שהיא מצביעה עליהן מעלות חשד כי קיים פער מהותי בין מצבו הרפואי של המשיב כפי שהוצג בבית המשפט לבין מצבו האמיתי. המדינה מבקשת להמציא ראיות נוספות באשר לתהפוכות מצבו הרפואי. נסיבות העניין אכן מצדיקות להיעתר לבקשה, זאת במיוחד לאור מספר תהיות שהתעוררו למשל באשר לאפשרויות, המפתיעות כך יש לומר, של החלמה ממחלת האלצהיימר – כפי שניתן לכאורה להבין מתוך התיעוד הרפואי המשתנה. נסיבות העניין מצדיקות גם החזרת התיק לדיון מחודש, זאת במיוחד לאור העובדה שבית המשפט המחוזי ציין במפורש כי "השיקול המרכזי שעמד לנגד עיניי, בנטיית החסד והרחמים לנאשם, כרוך במצבו הרפואי". מצב זה טעון בחינה מחדש.

לפיכך, אנו מורים על קבלת הראיות החדשות אותן מבקשת המדינה להציג, מקבלים את הערעור שהוגש מטעם המדינה ומחזירים את הדיון בגזירת דינו של המשיב לבית המשפט המחוזי. בית המשפט יקבל את הראיות הנוספות ובמידת הצורך ישקול גם קבלת ראיות נוספות, וייתן גזר-דין חדש.