ע"פ 348/07 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

כנגד המערער הוגש כתב אישום בו יוחסו לו מספר עבירות מין במשפחה (מעשים מגונים ואינוס), הדחה בחקירה, תקיפת קטין בידי אחראי ואיומים, עבירות לפי סעיפים 192, 245(א), 245(ב), 379 בשילוב עם 382(ב)(2), וכן סעיפים 351(ג)(2) בשילוב עם סעיף 348(ב), ובשילוב עם סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי הנטען, ביצע המערער את העבירות במשך מספר שנים בבתו, קטינה ילידת שנת 1991 (להלן: המתלוננת, הקטינה או הבת). במהלך משפטו הודה המערער בכך שלעתים נהג באלימות כלפי בתו, אולם הכחיש את ביצוען של העבירות האחרות שיוחסו לו.

בתום שמיעתן של ראיות הצדדים, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות אחדות, לא על פי הסדר שהובא בכתב האישום, וכך הוא נימק את החלטתו (ראו הכרעת הדין, בעמ' 114): "בביהמ"ש סיפרה המתלוננת על מספר אירועים בלתי מוגדר, ובצדק ביקש התובע להרשיע את הנאשם על פי דבריה ולא על פי חלוקת האירועים כפי שהדבר נעשה בכתב האישום. ניתן להוסיף על כך, כי, בכל מקרה, חלוקת כתב האישום לאישומים שונים במקום לפרט, באישום אחד, את כל המעשים המיניים שנטען שבוצעו בין השנים 2005-2002, מלאכותית". התשתית העובדתית אותה אימץ בית המשפט המחוזי בסופו של יום היתה זו (ראו עמ' 115): מאז היתה המתלוננת בת 12 ועד להיותה בת 14 וחצי ביצע בה המערער עבירות מין, כאשר במספר הזדמנויות הוא נישק אותה על פיה תוך שהוא מחדיר את לשונו, נגע בה בחזה, שפשף את איבר מינה, נישק אותו והחדיר לתוכו את אצבעותיו. כן נקבע כי במספר הזדמנויות אסר המערער על המתלוננת לספר על מעשיו, והיא צייתה לכך במשך תקופה ארוכה.

בעקבות הרשעת המערער, דן אותו בית המשפט המחוזי ל-15 שנות מאסר ו-12 חודשים מאסר על תנאי.

2.

במרכזו של הערעור שבפנינו ניצבת שאלת העונש הראוי לו למערער, אולם בפיה של באת-כוחו המלומדת, עו"ד ש' חביב, היו השגות גם כנגד ממצאים אחדים בהכרעת הדין, וביניהם הקביעה לפיה שפשף המערער את איבר מינה של בתו וליקק אותו, ושהוא החדיר את לשונו לפיה. נטען, כי לאותם ממצאים אין זכר בעדותה של המתלוננת, והשקפה זו היתה מקובלת גם על באת-כוחה המלומדת של המשיבה, עו"ד ברוט. באת-כוח המערער הוסיפה וטענה, כי בית המשפט המחוזי התייחס לשולחה כאל מי שחטא גם בעבירות של "התעללות", אולם בטיעון זה לא מצאנו ממש, הואיל וההרשעה בתחום זה היתה בעבירה של תקיפת קטין על ידי אחראי, על פי סעיפים 379 בשילוב עם סעיף 382(ב)(2) לחוק העונשין, ולא בעבירת התעללות.

באשר לסוגיית גזר הדין, סבורה עו"ד חביב, כי אותם ממצאים שגויים עליהם הצביעה בהכרעת הדין, מצדיקים הקלה בעונשו של שולחה, והקלה זו מתחייבת גם נוכח נסיבותיו האישיות.

האזנו ברוב קשב לטיעונה של באת-כוח המערער, אולם לא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה להתערב בעונש אותו גזרה הערכאה הדיונית. קשים וחמורים מכל חמור הם אותם מעשים שביצע המערער בבתו, שבהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי (ראו עמ' 99) תוארה כך: "המתלוננת היא נערה עצובה ומופנמת, בודדה וכואבת, שחוותה חיים קשים במיוחד בבית הוריה: לא רק מצוקה כלכלית, לא רק עזובה נפשית, לא רק התעללות פיזית מצד כל בני המשפחה, ניצול והשפלות, אלא גם התעללות מינית מצד אביה. כולם זלזלו בה וניצלו את אוזלת ידה (בעיקר בשל היותה הקטנה שבחבורה והפגיעה מכולם) וחוסר יכולתה להגן על עצמה". בעקבות מעשיו הנפשעים של המערער הורחקה המתלוננת מבית הוריה, ופעמיים נזקקה לאשפוז פסיכיאטרי עקב חשש שתשלח יד בנפשה. יתרה מכך, שירות הילד והנוער הביע את הדעה כי היא תזדקק לסיוע נפשי ממושך כדי לסייע לה לשמור על שלומה הפיזי, ולצאת מהמעגל ההרסני בו היא נתונה. המערער, שבתו שימשה עבורו מטרה נוחה ונגישה לפרוק בה את תאוותו, תרם תרומה מכרעת למצב זה, ועל כן, אף שתקופת המאסר שהושתה עליו אינה קלה כלל ועיקר, הנה ראויה באשר שלוב בה מענה לצורך לגמול למערער על רוע מעלליו, מחד, והצורך לשגר מסר מרתיע לעבריינים בכוח הרואים בקטינים מטרה קלה וזמינה, מאידך. מדעתנו לא שינינו גם נוכח אותן טעויות שנפלו בהכרעת הדין.

הערעור נדחה.