ע"פ 3486/05 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את המערער, מג'ד בן אסעד כנאענה, על-פי הודאתו, בעבירות של מגע עם סוכן חוץ, קשר לסייע לאויב במלחמה ומתן שרות להתאחדות בלתי מותרת, עבירות לפי סעיפים 114, 99 בשילוב עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וסעיף 85(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945. בעקבות ההרשעה גזר בית המשפט למערער עשר וחצי שנות מאסר ו-4 שנים מאסר על-תנאי.

הערעור מופנה כנגד העונש.

2.העובדות אשר עמדו בבסיס ההרשעה היו אלו: המערער היה חבר בתנועת "בני הכפר", בעוד שאחיו, מחמד כנעאנה (להלן: מחמד) היה מזכיר התנועה. במהלך שנת 2001 הכיר המערער, באמצעות מחמד, את איברהים עג'ווה, תושב ירדן (להלן: עג'ווה), ומאותו מועד ועד סמוך למעצרו של המערער היו השניים בקשר.

בשלב כלשהו הבין המערער כי עג'ווה משתייך לפלג אבו מוסא של ארגון הפת"ח, שהינו ארגון טרור. במהלך השנים 2002-2003 נסע המערער במספר הזדמנויות לירדן, על פי בקשת מחמד, והביא מעג'ווה כסף בסכום כולל של כ-12 אלף דולר. החל מחודש אפריל 2002 החל המערער מבצע שליחויות שונות שהטיל עליו עג'ווה, ואשר נועדו לפגוע בבטחון המדינה, וביניהן, רכישת מפות של אזורים שונים בישראל. בחודש אוקטובר 2003 הביא המערער מירדן, בשליחותו של עג'ווה, שני מכשירים חשמליים, בהם הוטמנו שבבים אשר הכילו חומר הדרכה על אופן הכנתם של חומרי נפץ, מטעני חבלה, ואמצעי לחימה מסוגים שונים. על פי הנטען בכתב האישום, הבין המערער כי הבאת המכשירים לישראל כרוכה בפגיעה בביטחון המדינה. את המכשירים העביר המערער לתושב ג'נין, וזה מסרם לפעיל בגדודי חללי אל אקצא של הפת"ח. בחודש דצמבר 2003 ביצע המערער שליחות נוספת מסוג זה, מתוך כוונה להעביר גם הפעם את המכשירים לג'נין, אולם הוא נעצר לפני שהשלים את זממו.

3.המערער, המבקש כי נקל בעונשו, טען את אלה: מכוח הסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, עתרה המשיבה לשמונה עד שתים-עשרה שנות מאסר, דבר המלמד כי גם על פי השקפתה מאסר בן 8 שנים הינו עונש ההולם את חומרתן של העבירות; לא ניתן משקל הולם להודאתו, שיתוף הפעולה שלו עם גורמי החקירה, וחשיפת פרטים שלא היו ידועים עד אז לחוקרים; מחמד כנעאנה, אחיו, תרם תרומה נכבדה למעורבותו במעשים שיוחסו לו, ודווקא למחמד נגזר עונש קל יותר – 30 חודשי מאסר ו-24 חודשים מאסר על-תנאי; הקשר בינו לעג'ווה היה תחילה תמים ועל רקע משפחתי; לא היה ברור לו כי במכשירי החשמל שייבא קיים סיכון ביטחוני, ורק בדיעבד עלו בו ספקות; עד למעצרו הוא היה אדם נורמטיבי, ללא הרשעות, אשר סיים את הכשרתו בפסיכולוגיה ולאחרונה החל בעבודה מעשית; העבירות נבעו ממצוקה אליה נקלעו הוא ואחרים עקב חובת הנאמנות הכפולה בה הם חייבים - למדינתם ולעמם. במצב זה סבור בא-כוח המערער כי היה על בית המשפט לנהוג באיפוק, ולא להיגרר אחר רוחות המנשבות בציבור; הדגשת מטרה ההרתעה בעונש חוטאת לעקרונות הנובעים מחוקי היסוד; לבסוף נטען, כי בית המשפט המחוזי התעלם משיקולים אינדיבידואלים.

4.עיינו עיין היטב בנימוקי הערעור שבכתב, והאזנו לטיעונו של בא-כוח המערער על פה, אולם לא נמצאה לנו עילה לשנות מן העונש. נדמה כי אין צורך לומר שהעבירות בהן חטא המערער, אזרח ישראלי, מופלגות הן בחומרתן. המערער רתם את עצמו מרצון לסייע בידי ארגוני הטרור, שמאז שנת 2000 שמו לנגד עיניהם מטרה אחת - לזרוע מוות והרס בקרב אזרחי ישראל. כתוצאה מפעולות אלו נהרגו רבים, ורבבות מתמודדים, מעשה של יום יום, עם הצלקות הפיזיות והנפשיות שהותירו בהם הפיגועים. המערער תרם במעשיו להרחבת מעגל האלימות והתגברותו, וקשה לנו לראות כיצד מתיישבת התנהגות זו עם הטענה בדבר שאיפתו לסייע לשכבות אוכלוסיה חלשות, שהרי גם אלו שילמו את מחירו של הטרור. במיוחד חמורה בעינינו העובדה כי מדובר אזרח ישראלי, שהחליט להעדיף את הנאמנות האחת לה הוא טוען על פני האחרת, אף שבכך כרוכה סכנת חיים לכל. ובאשר לטענה לפיה פעל המערער בהשראת אחיו מחמד ובעידודו, כל שנוכל לומר הוא שעיון בעובדותיו של כתב האישום, אינו מצביע על המערער כמי שפעל בהשראתו או בפיקוחו של אחר, אלא דווקא כמי שיזם ופעל באופן עצמאי.

אכן, המשיבה הציעה לבית המשפט טווח ענישה שהרף התחתון שלו נמוך מזה שגזר בית המשפט המחוזי. אולם, הצעת המשיבה כללה גם רף עליון, והרי בסופו של דבר נתון שיקול הדעת לגזירת העונש לבית המשפט, ולו בלבד. בחינת העונש צריכה להיעשות אפוא לגופה, ולאחר שנתנו את דעתנו למכלול השיקולים, הגענו לכלל מסקנה כי העונש שהושת על המערער הנו מאוזן וראוי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.