ע"פ 3488/03 מחמד עבדאלראזק נ. מדינת ישראל

המערער הובא לדין באשמת נשיאת נשק והובלתו ובאשמת ביצוע עבירות אחרות בנשק. זאת, על אשר במספר הזדמנויות, בין השנים 1988 ו-1989, העביר כלי נשק משכם לטול-כרם, וכן העביר תחמושת לאחרים. המערער נמצא אשם, על-פי הודייתו בעבירות שיוחסו לו - זאת לאחר שכתב האישום תוקן בהסכמה.

בית המשפט המחוזי גזר על המערער מאסר לריצוי בפועל למשך 4 שנים, וכן מאסר מותנה לתקופה של שנתיים.

המערער משיג על חומרת העונש, ובין השאר הוא טוען כי אין בעונש שנגזר עליו כדי למלא אחר הכלל בדבר אחידות הענישה, זאת מאחר ועל נאשם אחר באותה פרשה הוטל עונש של מאסר לריצוי בפועל למשך 28 חודשים בלבד. המערער סבור, כי לא היה מקום להבחין בין עניינו שלו לבין עניינו של האחר, וכי יש, על כן, להקל בדינו.

נציג המדינה סבור, כי בית המשפט המחוזי הביא בחשבון גם את השיקול הזה, אלא שלדעתו אכן היה מקום להבחין בין עניינו של המערער לבין עניינו של האחר, בהתחשב גם בעובדה, שעל האחר נגזר העונש במסגרת הסדר טיעון, שהתייחס לעניין גזר הדין.

בית המשפט המחוזי מציין, בגזר דינו של המערער, כי אכן "אין נימוק משמעותי להבחין בינו לבין אחרים שהיו מעורבים באותה פרשה". יחד עם זאת, סבר בית המשפט כי יש לגזור על המערער עונש חמור יותר. נראה לנו, כי תוצאה זו אין לקבל, בנסיבות המקרה, וכי ראוי היה, גם אם קיימים הבדלים מסוימים בין מעשי השניים, לקרב בין העונש שנגזר על המערער לבין זה שנגזר על האחר.

משמביאים בחשבון העונש גם את ההמלצה שניתנה בעניינו של המערער על-ידי שירות המבחן, שעיקרה קיצור תקופת המאסר והעמדתו של המערער למבחן, אנו מקבלים את הערעור, במובן זה שעונש המאסר, שיהא על המערער לרצות בפועל, יעמוד על תקופה של שלוש שנים. המערער יעמוד בהסכמתו בפיקוח שירות המבחן במשך שנה מיום שחרורו ואילך. עונש המאסר המותנה יישאר בעינו.