ע"פ 3488/07 מדינת ישראל נ. סלמן חטיב

השופט א' א' לוי:

המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירות על פי פקודת הסמים המסוכנים, שעל חומרתן נדמה כי לא יימצא חולק. המשיב מתגורר בכפר ע'ג'ר, ועל פי הזמנתו של אחר הוא נהג להעביר סם מסוכן מסוג חשיש שייובא מלבנון, למקומות מסתור שונים מחוץ לכפרו. על פי הנטען באישום הראשון שיוחס לו, ביצע המשיב מעשים מסוג זה בהזדמנויות רבות, והשכר ששולם לו נע בין 300 ל-400 דולר עבור כל ק"ג של סם שהעביר. למשיב יוחסו 7 אישומים נוספים, כולם בגין עסקאות סם שביצע: הוא מכר לאחד – עטאללה סולטן, בשתי הזדמנויות, 28 ק"ג של חשיש תמורת 26 אלף דולר ו-48 אלף ש"ח;

ליעקב חטואל הוא מכר בשתי הזדמנויות 13 ק"ג חשיש תמורת סכום של כ-108 אלף ש"ח; לעימאד רשדי הוא סיפק דוגמה של הסם במשקל כ- 200 גרם , מתוך כוונה שעמאד יפעל בהמשך להפצת הסם לצרכנים; בתאריך 1.3.06 נפגש המשיב עם מי שהתברר לאחר זמן כי הופעל כסוכן משטרתי, ומכר לו קילוגרם של חשיש תמורת 7000 ש"ח; לאחר מספר ימים שב הסוכן ונפגש עם המשיב, לאחר שזה הביע נכונות לייבא עבורו 30 ק"ג

של חשיש מלבנון, ואז נעצר.

בגין העובדות האמורות בהן הודה, הורשע המשיב בעבירות אחדות על פי פקודת הסמים המסוכנים; ייבוא סם, סחר בו, החזקתו שלא לשימוש עצמי, וכן הורשע בעבירה של הסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע. בעקבות הרשעתו, נדון המשיב ל-54 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 40,000 ש"ח, פסילה מלקבל רישיון נהיגה או להחזיק בו במשך 10 חודשים, וכן הוחלט לחלק רכב בו השתמש וכן כספים שהיו מופקדים בחשבונו בבנק.

המדינה, הסבורה כי העונש שהושת על המשיב הנו קל במידה מופרזת, עותרת בפנינו להחמיר בו.

ערעור זה בדין יסודו. דיו רבה נשפכה כדי לתאר את פגעיו של נגע הסמים ונזקיו לחברה בישראל, ואת הצורך לנקוט ביד קשה נגד אלה הפועלים ללא ליאות כדי להפיץ את הנגע. עניינו של המשיב מיוחד הוא, באשר לא עומד בפנינו "דג רקק", מסוג אלה הניצבים בפינות רחוב חשוכות כדי למכור מנת סם ולממן בתמורה שיקבלו את רכישת הסם הדרוש להם לצריכתם. בפנינו ניצב מי שאף כי טרם הורשע בפלילים, הסחר בסמים הוא עבורו, ככל הנראה, דרך חיים, עקב הרווחים הניכרים והקלים שהוא גורף לכיסו. עבריין מסוג

זה ראוי כי נחמיר בעונשו, הואיל וכליאתו כמו גם של דומיו, עשויה אם לא לגדוע את הסחר בסם, אזי לפחות להפחית את מימדיו. נוכח האמור, נראה בעינינו העונש שהשית בית המשפט המחוזי כמתון יתר על המידה, וספק בעינינו אם יש בו כדי להשיג את מטרות הענישה, ובראשן הרתעת הרבים. בגדרה של המלחמה שקידשה החברה בישראל כנגד אותו נגע, אנו מצווים לדון את המערער ודומיו לתקופות מאסר ממושכות, ואם לא נמצה את הדין עם המערער, יהיה זה רק משום שאין דרכה של ערכאת ערעור לעשות זאת.

אנו מקבלים אפוא את הערעור, ומעמידים את תקופת המאסר בפועל בה ישא המשיב על 7 שנים, בעוד שתקופת המאסר על-תנאי תהיה של 3 שנים. יתר חלקיו של גזר-הדין יעמדו בעינם.