ע"פ 3509/10 אריה אלפרון נ. מדינת ישראל

1.

המערער הורשע על-ידי בית משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירה של סחיטה באיומים. בקצירת האומר יצוין כי המערער הורשע בכך שהגיע למסעדה ברמת-גן ובדרכי איום ניסה להניע את המתלוננים למסור לידיו בקבוקים למחזור חרף סרובם. הוא נידון, בין היתר, לעונש של 20 חודשי מאסר בפועל הכוללים הפעלת 12 חודשי מאסר על-תנאי. על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו. כן הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה לעכב ביצוע עונש המאסר שהושת על המערער.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה להורות על עיכוב ביצוע העונש לאחר שעמד על הנסיבות שהובילו להרשעת המערער, כמו-גם על עברו הפלילי של המערער. בית המשפט המחוזי סבר כי העונש שהושת על המערער מאוזן וכי אין זה אחד מאותם מקרים בהם מחמת קיומם של סיכויים טובים או מחמת שמדובר במי שעברו נקי וניהל אורח חיים נורמטיבי, יש לעכב הביצוע. מכאן הבקשה שבפניי.

2.

בא כוח המערער טוען כי החלטת בית המשפט קמא אינה מנומקת ואין בה התייחסות לטענות המערער באשר לסיכויי הערעור, אשר מופנה בעיקרו נגד הכרעת הדין ומעלה לדידו שאלות משפטיות כבדות משקל. הוא סבור כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי סיכויי הערעור אינם גבוהים ומכל מקום הוא טוען, יש למנוע מצב בו מזוכה אדם לאחר שריצה חלק גדול מעונשו. עוד נטען כי העובדה שלמערער עבר פלילי אינה צריכה לפגום בזכותו למיצוי ערעורו. אורך המאסר שהוטל על המערער הוא כזה שבהתאם לפסיקה הנטייה היא לעכבו, בין היתר כיוון שלהערכתו, שמיעת הערעור ומתן פסק הדין יארכו חודשים ארוכים. כן הודגשו הערבויות הגבוהות שניתן להעמיד בכדי להבטיח את התייצבות המערער לריצוי המאסר אם יידחה ערעורו. בא כוח המערער מזכיר כי מאסרו האחרון של המערער היה בשנת 1999 ומפנה לנסיבותיו האישיות.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לדבריה פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על ממצאי עובדה ומהימנות וסיכויי הערעור נמוכים. היא מבהירה כי אין מדובר במי שעלה על דרך הישר והעונש שהוטל עליו אינו נכנס בין המקרים שעל פי הפסיקה תהיה נטייה לעכבם.

3.

דין הבקשה להידחות. העקרונות המנחים לבחינתה של בקשה לעיכוב ביצוע עונש הותוו בע"פ 111/99א שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (להלן: הלכת שוורץ ). נקודת המוצא לדיון היא, בהתאם למצוות המחוקק, כי ככלל יבוצע עונש מאסר מייד לאחר מתן גזר הדין. ההחלטה האם להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע העונש היא פרי שקלול של אינטרסים – האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של גזר הדין מזה, וזכויותיו של הנידון מזה. האיזון בין אלה ייעשה על דרך שקילת מגוון של שיקולים, וביניהם חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, אורך תקופת המאסר שהוטלה על הנידון, טיב הערעור וסיכויי הצלחתו, עברו הפלילי של הנידון, נסיבותיו האישיות והתנהגותו במהלך המשפט. כן יש משקל לשאלה האם הוגש ערעור על פסק הדין ואם כן – האם מופנה הוא נגד העונש או שמכוון הוא אך נגד גזר הדין (הלכת שוורץ , בעמ' 276 - 282).

בבסיס הערעור השגותיו של המערער על ממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה הדיונית. כידוע, באלה אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב. לפיכך, ומבלי להידרש לטענות לגופן, אין לומר כי טענות אלה מלמדות על סיכויים גבוהים של הערעור להתקבל. טענה נוספת היא כי התוצאה אליה הגיע בית משפט השלום, לפיה אזכור שמו של המערער במהלך פעילות עסקית והתעקשות מצדו של המערער מבססת את יסודות עבירת האיומים והסחיטה באיומים, עלולה להרחיב את תחום פרישתן של עבירות אלה אל מעבר לגבולות הסביר ולפגוע בערכים מוגנים אחרים. טענה זו תידון במסגרת הערעור, אולם איני סבורה כי היא עצמה מבססת את הדרישה בדבר סיכויי הערעור להתקבל. שכן, אין האפשרות לבסס הרשעה בעבירות אלה בהתבסס על הסקת מסקנה מהתנהגות הנאשם אינה בגדר חידוש (והשוו: רע"פ 2038/04 לם נ' מדינת ישראל , פ"ד ס(4) 96, 107 (2006)). לכך יש להוסיף כי כעולה מהכרעת הדין, התמונה העובדתית שמבקש בא כוח המערער לצייר צבועה בצבעים ורודים יתר על המידה ואף לכך יש משמעות בבחינת סיכויי הטענה האמורה להתקבל.

לכך אוסיף כי למערער עבר פלילי, לרבות בעבירה בה הורשע זו הפעם. כותלי בית המאסר אינם זרים לו. העבירה בה הורשע הינה עבירה חמורה שיש בה משום שיבוש חיי חברה תקינים. טעמים אלה יש בהם כדי להצדיק ביצוע מיידי של העונש, גם בהינתן הנסיבות האישיות שפורטו.

ולבסוף, אכן, יהא זה ראוי לשמוע את ערעורו של המערער ולהכריע בו בהקדם. על מנת להימנע ממצב בו עד מועד שמיעת הערעור לא ירצה המערער את מרבית עונשו, ייקבע מועד מוקדם ככל הניתן לשמיעת הערעור בהתחשב באילוצי יומן בית המשפט.

הבקשה נדחית אפוא.

המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום א', 16.5.2010 בשעה 09:00 במזכירות הפלילית של בית משפט השלום בתל-אביב - יפו.