ע"פ 3515/02 חמיס מטר נ. מדינת ישראל

השופט מ' חשין:

תשובת המדינה אינה נדרשת.

המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ונשיאת נשק שלא כדין ובעבירה נוספת של נשיאת נשק שלא כדין ובהפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. הרשעה זו היתה על-פי הסדר טיעון שהוצג לפני בית-המשפט, ולפיו יודה המערער באשמות שיוחסו לו (לאחר תיקון כתב-האישום); המדינה תטען להטלת עונש מאסר בפועל בן שש שנים וחצי; ואילו המערער יהיה חופשי בטיעונו לעונש. משהרשיעו בדינו הטיל בית-המשפט המחוזי על המערער עונש מאסר בן שמונה שנים, מתוכן שש שנים וחצי מאסר בפועל ושנה וחצי מאסר על-תנאי.

הערעור שלפנינו ערעור הוא על גזר-הדין.

כאמור לעיל, שלושה אישומים בכתב-האישום המתוקן. עניינו של אישום אחד היה זה, שהמערער הצטייד באקדח וירה בו אל-עבר פלוני. אותו פלוני שישב ברכב לא נפגע, אך הרכב שבו ישב נפגע במספר מקומות. אישום שני עניינו היה בקשר שקשר המערער עם אחר לפגוע באדם שלישי. השניים הצטיידו בשני אקדחים, ומשהגיעו אל אותו שלישי ירו השניים אל עבר גופו ופגעו ברגלו. כן נפגעו מספר חלונות ראווה בחנויות באיזור. האישום השלישי עניינו במקרה שבו נסע המערער ברכב עם אחר, שעה שהשניים היו מזויינים בשני אקדחים. משביקשו שוטרים לעצור את הרכב, נמלטו השניים תוך נסיעה פראית במהירות של למעלה מ-140 קמ"ש. לאחר מכן, משניסו השוטרים לעוצרו, ברח המערער מהמקום.

אין ספק כי העונש שנגזר על המערער עונש רחוק הוא מהיותו חמור, אלא שבית-המשפט מסביר בגזר-הדין כי היו לתביעה קשיי ראיה מסויימים להוכיח את האמור בכתב-האישום, בהוסיפו נתונים על-אודות נסיבותיו האישיות של המערער, נסיבות המצדיקות לדעתו כי לא ימוצה עמו הדין.

אכן, יש נסיבות מסויימות לקולה, ואולם כל נסיבות אלו מחווירות בתיתנו דעתנו לעבירות החמורות שהמערער הורשע עליהן. אם כך על דרך הכלל, לא-כל-שכן בשים-לב להרשעותיו הקודמות, הגם שלא נשפט למאסר עד הנה.

סוף דבר: לא מצאנו יסוד לקבלת הערעור ואנו מחליטים לדחותו.

היום, י"ג באדר ב' תשס"ג (17.3.2003).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

02035150_G01.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il