ע"פ 3527/20 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המערער הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות הצתה ותקיפה סתם בנסיבות מחמירות. הוסכם בין הצדדים כי במסגרת טיעוניה תוכל המדינה לטעון לעונש מאסר של עד 40 חודשים ואילו ההגנה תטען לפי שיקול דעתה.

2.

ברקע הדברים מחלוקת בין המערער למתלוננת, שבעקבותיה אמר המערער למתלוננת: "נשבע לך, אני שורף את האוטו ואני דוקר את אבא שלך גם". בעקבות מחלוקת זו, בוצע גם מעשה התקיפה שבגינו הורשע המערער. בהמשך לאמור, כך לפי כתב האישום המתוקן, גמלה החלטה בליבו של המערער לממש את איומו, והוא הצית את רכבו של אבי המתלוננת וכתוצאה מכך הוצת רכב נוסף שחנה בסמוך.

תסקיר שירות המבחן לא בא בהמלצה שיקומית במסגרת הקהילה, והמליץ לשלב את המערער בטיפול בין כותלי הכלא.

3.

בית המשפט קבע את מתחם העונש ההולם בין 30 ל-54 חודשים, ובהינתן – בין היתר – עברו המכביד של המערער, שכלל גם עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח, לרבות מאסר של שמונה שנים, השית על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של 36 חודשים, זאת לצד עונש מאסר על תנאי של 12 חודשים.

4.

בא כוח המערער, בטיעונו המפורט לפנינו, ביקש לשכנענו כי הן המתחם שנקבע, הן רמת הענישה הקונקרטית חורגים מרמת הענישה הראויה. שירות המבחן בתסקירו המשלים ציין, בין היתר, כי למערער דפוסי התנהגות אימפולסיביים ואלימים, ומבלי טיפול ייעודי יתקשה לשנות את אורח חייו הבעייתי. המדינה מצידה טענה כי אין עילה להתערב בגזר הדין קמא.

5.

שקלנו את טיעוני הצדדים ועיינו בפסיקה שהוצגה לפנינו. גם אם נניח שהעונש שנגזר על המערער אינו על הצד הנמוך, הרי שבהתחשב בעבירות וברקע לביצוען כמפורט בכתב האישום המתוקן, וגם מבלי לקבוע מסמרות בשאלת גבולות המתחם, מצאנו כי העונש אינו חורג לחומרה מרמת הענישה הראויה במידה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

הערעור נדחה אפוא.