ע"פ 3528/06 עזרא סעדיה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בחודש יוני 2005, בשעת צהרים, הגיח המערער מאחורי קשישה שפסעה לתומה ברחובה של עיר, הפילה ארצה, וגנב את תיקה בו היו 100 ש"ח ומסמכים שונים.

המערער כפר במהלך משפטו בעובדות שיוחסו לו, אולם בתום שמיעתן של ראיות הצדדים, הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירת שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לאחר קבלתו של תסקיר מבחן ולאחר שהצדדים טענו לעונש, גזר בית המשפט למערער 40 חודשי מאסר ו-20 חודשים מאסר על-תנאי.

הערעור מופנה כנגד העונש.

המערער ששוב אינו אדם צעיר, הוא נעדר הרשעות קודמות, ולטענתו ביצע את העבירה על רקע של שימוש בסמים מסוכנים. חרף כל אלה, לא סברנו כי בעונש גלומה חומרה המצדיקה את התערבותנו. יהא המניע של המערער אשר יהא, תקיפתה של קשישה במטרה לגזול ממנה את מעותיה, היא עבירה קשה, וכך צריכה להיות גם התגובה עליה. מדובר במעשה מביש ונקלה שקורבנו היתה אשה חסרת ישע, ולא יעלה על הדעת להשלים עם כך שאנשים בגילה יחששו להתהלך ברחוב מחמת אימתם של עבריינים מסוגו של המערער. זאת ועוד, המערער היה ער כל העת להתמכרותו לסמים, והוא ידע כי בה טמון שורש הרע. במצב זה אתה מצפה כי מתמכר מסוגו יקדים ויבקש עזרה מגורמי הטיפול והרווחה, ולא ימתין לביצועה של עבירה כדי להפוך אותה מנוף לתהליך טיפולי. ובאשר לטענה שהועלתה בפנינו, לפיה בנסיבות דומות בוחרת התביעה לעיתים להעמיד נאשמים לדין בעבירה של תקיפה לשם גניבה, כל שנוכל לומר הוא כי כל מקרה יבחן על פי נסיבותיו, והרי גם על פי השקפת בא-כוח המערער בתיק שבפנינו מתקיימים כל יסודותיה של עבירת השוד.

נוכח כל האמור, לא מצאנו מקום או עילה להתערב בעונש, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.