ע"פ 3548/09 מדינת ישראל נ. אנדרי בריוחנוב

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע את המשיב, על פי הודאתו, בעבירת שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, ובעקבות כך דן אותו ל-30 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר-על-תנאי, וכן הופעל, בחופף, מאסר מותנה בן 6 חודשים שעמד נגדו. המדינה סבורה כי העונש נוטה לקולא באשר אין הוא הולם את חומרת המעשים, מסוכנותו של המשיב והנזק שגרם לקורבנו.

האירוע עליו נקרא המשיב לתת את הדין, התרחש בתאריך 11.7.08, בשעת צהרים, בגן ציבורי באשקלון. על אחד מספסלי הגן ישב המתלונן, יליד שנת 1934, ביחד עם חברו, והמשיב שהבחין כי המתלונן מחזיק בידו תיק, גמר אומר לגנוב תיק זה. הוא נטל לבנה, רץ לעבר המתלונן והלם עמה בראשו, ובהמשך נטל את התיק שהכיל 500 ש"ח ונמלט. בעקבות האירוע פונה המתלונן לבית חולים, שם אובחן פצע בראשו, שפשופים באפו ורגישות בברכיו.

מבית המשפט המחוזי לא נעלמה חומרתה של העבירה בה הורשע המשיב, אולם הוא סבר כי יש לזקוף לזכותו נתונים אחדים לקולא, ובלשונו: "הוא חולה – פיזית ונפשית והוא משווע לעזרה ואין בו אף את הכוחות הנדרשים לקבלת העזרה הנחוצה לו" (עמ' 16 לגזר-הדין). כמו כן צויין כי פציעתו של המתלונן היתה קלה.

בכל הכבוד הראוי, אין בידנו לקבל את רמת הענישה שיושמה בעניינו של המשיב. המתלונן, אזרח תמים, בגיל מתקדם, ישב לתומו בגן ציבורי, ולפתע מצא את עצמו קורבן לתקיפה של אחר, צעיר ממנו, ששם לו למטרה לשדוד את רכושו. זו מציאות שאין הדעת סובלת, במיוחד בתקופה בה האלימות הפכה לחלק מחיינו. אכן, נראה כי החיים לא היטיבו עם המערער, ועקב כך התמכר לטיפה המרה, אולם דווקא עקב מודעותו לאותה התמכרות, היה עליו להתמיד בתהליכי גמילה בהם שולב בעבר, אולם הוא נכשל בכך. ואם בכך לא די, נפנה לעובדה כי המשיב ביצע את העבירה ימים ספורים בלבד לאחר שחרורו ממאסר קודם, וכאשר מאסר על-תנאי מרחף מעל

לראשו.

לאור האמור, הערעור מתקבל, ואת תקופת המאסר בפועל בה ישא המשיב אנו מעמידים על 36 חודשים. אנו מוסיפים ומורים כי הפעלתו של המאסר על-תנאי שעמד נגד המשיב תהיה במצטבר, כך שתקופת מאסרו הכוללת תעמוד על 42 חודשים. יתר חלקיו של גזר-הדין, יעמדו בעינם.