ע"פ 3550/00 נסרה אלעביד נ. מדינת ישראל

המערערת הורשעה על יסוד הודאתה בעבירת שוד של קשיש, בן 86 שנים, ברחובה של עיר. לפי כתב האישום, בו הודתה, היא נשכה את הקשיש בידו, הוא נפל, נחבל בראשו והובהל לבית החולים. בעת ביצוע השוד היה תלוי ועומד נגד המערערת עונש של מאסר על-תנאי, בר-הפעלה, לתקופה של 14 חודשים, בגין עבירת שוד בנסיבות מחמירות. בית המשפט המחוזי גזר על המערערת, בגין העבירה נושא ערעור זה, עונש מאסר בפועל לתקופה של 30 חודש ומאסר על-תנאי לתקופה של 18 חודש, וכמו כן הפעיל את המאסר על-תנאי, שהיה תלוי ועומד נגד המערערת, כך ש9- חודשים ממנו ירוצו באופן מצטבר והיתרה באופן חופף. בסך הכל, אם כך, נגזר דינה של המערערת לעונש מאסר בפועל לתקופה של 39 חודשים וכן למאסר על-תנאי לתקופה של 18 חודשים. היא מערערת על חומרת העונש. קראנו ושמענו את הטענות של באת-כוח המערערת, ועיינו בתסקיר של שירות המבחן, שאין בו המלצה לטיפול.

לדעתנו העונש שהוטל על המערערת בנסיבות העבירה, ובהתחשב בעבר הפלילי שלה, אינו חמור, ולא מצאנו בטענות הערעור יסוד מספיק להתערב בעונש זה. לפיכך אנו דוחים את הערעור.