ע"פ 3563/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער, יליד שנת 1987, היה מעורב בשני מעשי שוד. בחודש מאי 2004 הוא נכנס עם אחדים מחבריו לדירה כאשר פניהם רעולות, ואחד מהם מחזיק בסכין. הם כבלו אדם ששהה בדירה, ותוך איומים בסכין דרשו ממנו לגלות להם היכן מצויה הכספת. משנאמר למערער ושותפיו כי אין בדירה כספת, הם הסתלקו מהמקום תוך שהם גונבים סכום של 50 אלף ש"ח ותכשיטים.

בחודש יוני 2004 היה המערער מעורב באירוע דומה. גם הפעם הוא פרץ עם אחרים לדירה, כבלו אשה ונערה שנמצאו בה, וגנבו סכום ניכר של מטבע חוץ, אוסף יקר של מטבעות, פנקסי שיקים, מסמכים ושעוני זהב.

במסגרת הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, הודה המערער בעובדות המפלילות שיוחסו לו, והורשע בעבירות של קשר לביצוע פשע, ושוד בחבורה. מכוחו של אותו הסכם, עתרה המשיבה לגזור למערער 9 חודשי מאסר, בעוד שהסנגור היה רשאי לעתור ל-6 חודשי מאסר בהם יוכל שולחו לשאת בדרך של עבודות שירות. בית המשפט המחוזי גזר למערער 9 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 2,000 ש"ח, והוא חויב לפצות את המתלוננים בסכום של 3,000 ש"ח.

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש.

בא-כוח המערער הדגיש בפנינו את גילו הצעיר של שולחו, החשש כי גיוסו לצה"ל יסוכל אם ייאסר, את עברו הנקי מהרשעות, ועוד. ברם, כל אלה היו לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי, שהדגיש, ובדין נהג כך, כי "עונש של 9 חודשי מאסר בפועל בגין שני אישומים חמורים של קשירת קשר לפשע ושוד בחבורה, הוא עונש שאינו מידתי ביחס לחומרת המעשים ולבטח אין בו מסר הרתעתי שיכול להרתיע נאשמים אחרים מלבצע עבירות כאלה". השקפה זו מקובלת עלינו במלואה, ודווקא משום כך פליאה היא בעינינו כיצד נתנה המשיבה את הסכמתה לעונש כה קל, ומדוע בחר בית המשפט המחוזי לאמץ הסכמה זו ולא לשנות ממנה.

נוכח האמור, דינו של הערעור להידחות, וכך אנו עושים.

המערער יתייצב לשאת בעונשו ביום 15.10.06, עד לשעה 11:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב.