ע"פ 3566/02 קוטוב רוסלן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער הגיע לישראל בחודש ספטמבר 2000, קיבל אשרה ל3- חודשים, ומאז פקע תוקפה הוא שוהה בישראל שלא כחוק. במהלך שהייתו בארץ הכיר המערער את המתלוננת, הסובלת מפיגור שכלי ברמה בינונית מלידה. זו חיזרה אחריו ללא הרף, אף שהוא דחה אותה, ונראה שהמערער מאס במצב זה ובאיומיה של המתלוננת להסגירו למשטרה, ועל כן הציע לה ללכת עמו לחוף הים, שם קיימו יחסי-מין, ובהמשך אחז המערער בצווארה של המתלוננת, משך בשערותיה, הטיח ראשה ברצפה, ולבסוף גם חתך את ידה השמאלית באמצעות סכין. עוברי אורח שחלפו במקום באקראי, גרמו למערער לעזוב את קורבנו ולהימלט על נפשו כשהוא מותיר אחריו את נעליו ותיקו. בכתב האישום נטען עוד, כי בחודש פברואר 2001, בעת שהמערער הגיע עם המתלוננת לבית הוריה, הוא תקף את אמה, הפילה על הרצפה, הכה אותה בפניה, והחל לחנוק אותה.

בכל אלה הודה המערער, ובעקבות הרשעתו גזר לו בית המשפט המחוזי 14 שנות מאסר בפועל ושנה מאסר על-תנאי.

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש, וכבר בפתח הדיון הודיע בא-כוח המשיבה ברוב הגיונותו, כי אף הוא סבור שהערכאה הראשונה שגתה במידתו של העונש אשר השיתה על המערער, הואיל וזה נוטה לחומרה, ובמידה מופרזת, מרמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה. עם זאת, טען בא-כוח המשיבה, שהמקרה מחייב תגובה עונשית הולמת וקשה, במיוחד לנוכח העובדה שהמערער הפנה את אלימותו כלפי קורבן חסר-ישע. על השקפה זו חלק בא-כוח המערער, ואת דבריו ביקש לתמוך בפסיקתו של בית משפט זה. כמו כן נטען, כי למערער אין הרשעות קודמות, שהפגיעה במתלוננת אינה חמורה ואף אפשר שהעבירה ההולמת אותה היא פציעה לפי סעיף 334 לחוק העונשין. כמו כן נטען, כי המתלוננת מחלה למערער על מעשיו, הם נישאו ב"נשואי פרגוואי", והיא מקפידה לבקרו בכלא ולספק לו את צרכיו.

אנו שותפים להשקפתה של המשיבה באשר לחומרת מעשיו של המערער. די היה לעיין בתצלומים שהוגשו לבית המשפט המחוזי, על מנת לעמוד על מידת האלימות והברוטליות שהפגין המערער כלפי המתלוננת, שכל חטאה נבע מכך שהיתה כרוכה אחריו. לקורבנות מסוגה של המתלוננת, ולחסרי ישע בכלל, נדרש בית המשפט להושיט הגנה, וזו תושג על ידי ענישה מרתיעה, אמנם לא ברמה שבית המשפט המחוזי נקט בה, אך עדיין עליה להיות כואבת במידה כזו שתגרום לעבריינים בפוטנציה להיזהר במעשיהם ולהקדים לכך מחשבה שנייה.

באשר לעונש שנגזר בערכאה הראשונה, נראה לנו שיש בסיס לחשש שהוא הושפע מהליך לקוי שהתקיים בפניה. כוונת הדברים לפנייתה של עו"ד מקסיק בשם הוריה של המתלוננת לבית המשפט, בה ביקשה להציג את עמדתם של ההורים ביחס לחומרת מעשיו של המערער והשלכותיהם על בתם. בפנייה זו הוטחו במערער דברים קשים, וביניהם הטענה שהוא העסיק את המתלוננת במכון עיסוי, ושכוונתו היתה למעשה לרצוח את המתלוננת, ואת מטרתו היה מגשים לולא חלפו עוברי אורח במקום.

פנייה זו, על הטענות העובדתיות הכלולות בה, הופנתה לבית המשפט ישירות, ועוד בטרם ניתנה הכרעת הדין, ואין צורך לומר כי היתה עלולה להותיר את רישומה על השופטים. אכן, חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א2001-, נועד להציג גם את עמדתו של הקורבן בפני הגורמים המשפטיים, וסעיף 17 אף מחייב מתן הודעה לקורבן על עסקת טיעון נרקמת, הואיל והוא זכאי שתינתן לו הזדמנות להביע את עמדתו לפני תובע, בטרם קבלת החלטה בענין. אך פנייה לתובע לחוד, ופנייה לבית משפט לחוד, במיוחד כשהמסמך המוגש ישירות לבית המשפט, מבלי שעבר את ביקורתם של גורמי התביעה, כולל טיעון עובדתי שמטבעו חייב הוכחה בטרם ישמש את בית המשפט בפסיקתו.

לנוכח כל האמור, החלטנו לקבל את הערעור ואנו גוזרים למערער, חלף העונש שהושת עליו, 7 שנות מאסר, שב6- מתוכן ישא בפועל, והשנה הנוספת תהיה על תנאי, והמערער ישא בה אם יעבור, תוך שלוש שנים מיום שחרורו, עבירה מסוג פשע אשר כרוכה בה אלימות.