ע"פ 3566/07 מדינת ישראל נ. סאמר ג'עברי

השופט א' א' לוי:

המשיב הורשע, על פי הודאתו ובגדרו של הסכם טיעון, בעבירת שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בכתב האישום נטען, כי בתאריך 30.3.06, בשעת בוקר בתל-אביב, ארבו המערער ושניים אחרים – עלאא רימאווי (להלן: עלאא) ומחסן מאלק (להלן: מאלק) למתלונן – סוכן להפצתן של סיגריות לחנויות. בעת ששב המתלונן מאחת החנויות להן סיפק סחורה, אחזו בו המערער וחבריו והעלו אותו לתא המטען של רכבו. הם דרשו ממנו למסור להם את מפתחות הרכב ואת קוד האבטחה, והמתלונן נאלץ לציית להם מחמת האיומים שהפנו כלפיו. עם זאת, הוא הצליח ללחוץ על לחצן מצוקה הנמצא על גופו, וכתוצאה מכך מספר דקות לאחר שהרכב הותנע, הוא דמם. בעקבות כך הורידו בני החבורה את המתלונן מתא המטען, מתוך כוונה להוביל אותו לתא הנהג כדי שיתניע את הרכב, אולם הוא פרץ בצעקות ועל כן נמלטו התוקפים על נפשם. בגין כל אלה נדון המערער ל-24 חודשי מאסר, וכן הופעלו שני מאסרים על-תנאי, בני 8 ו-24 חודשים, בחופף ביניהם. נקבע כי 6 חודשים מתוכם יצטברו לעונש שנגזר בפרשה הנוכחית. להשלמת

התמונה נוסיף, כי עלאא נדון במסגרת הסדר טיעון ל-18 חודשי מאסר, ומאלק, שהיה אמור לשמש עד תביעה בעניינם של המערער ועלאא, נדון ל-21 חודשי מאסר והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 2600 ש"ח.

המדינה משיגה בפנינו כנגד העונש. נטען, כי בית המשפט המחוזי הקל עם המשיב, הואיל ולא נתן בגזר הדין ביטוי הולם לשיקולי גמול והרתעה. להשקפתה, ההחמרה בעניינו של המשיב מתחייבת גם מעברו הפלילי, והעובדה שגם מאסרים על תנאי לא הרתיעו אותו מלשוב לסורו. מנגד, עותר בא-כוח המשיב להותיר את העונש על כנו.

ערעור זה בדין יסודו. המשיב נתן את ידו למעשה מופלג בחומרתו, כאשר בשעת בוקר, בטבורה של עיר סואנת, התכוונו הוא וחבריו לשדוד את מכוניתו של סוכן סיגריות תמים שעסק במלאכת יומו. זהו מעשה אשר שלובות בו חוצפה מרובה ותעוזה לא מועטה, ואלו מלמדות על אופיו הרע של המשיב הניצב בפנינו. ראייה אחרת לאופיו הרע הוא גיליון הרשעותיו. חרף גילו הצעיר, צבר המערער לחובתו מספר ניכר של עבירות, וביניהן שוד מזוין, וגם אז היו קורבנותיו נהגים שהובילו סיגריות וכן נהגי מוניות. בגין כך הוא נדון ל-8 שנות מאסר, וכפי שעינינו רואות, לא חלף זמן רב מאז שחרורו מהכלא עד ששב לבצע עבירה מאותו סוג ממש. ואם בכל אלה אין די כדי ללמד על סכנתו של המערער לציבור, מובילה לאותה מסקנה גם העובדה שהוא ביצע את השוד הנוכחי שעה ששני מאסרים על-תנאי משמעותיים עומדים לחובתו. לא נעלמה מעינינו העובדה כי העונשים אשר הושתו על שני שותפיו של המערער היו קלים יותר, אולם לאותה אבחנה היה מקום וטעם, נוכח היותם של השניים צעירים נורמטיביים שחטאו לראשונה בחייהם, בעוד שלחובת המערער נזקפת מעורבות נמשכת בפלילים.

נוכח כל האמור אנו מקבלים את הערעור ומורים כדלקמן:

א.

המאסר בפועל והמאסר על-תנאי שגזר בית המשפט המחוזי – יוותרו על כנם.

ב.

המאסרים על-תנאי שעמדו נגד המערער יופעלו במצטבר, ועל כן תקופת המאסר הכוללת בה ישא תעמוד על 56 חודשים.