ע"פ 3570/09 פאיז אבו עמרה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 1.8.07, בעת ששב עם רכב מירדן לישראל, נמצא המערער מחזיק בסם מסוכן מסוג הירואין במשקל 4755.50 גרם נטו. בגין עובדות אלו בהן הודה הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות של ייבוא סם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 13 ו-7(א)+(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. בעקבות כך נדון המערער לשבע וחצי שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי וקנס בסך 20,000 ש"ח.

בערעור שבפנינו, בו מלין המערער על חומרת העונש, נטען כי נכון להקל בגזר הדין מטעמים אלה: נסיבותיו האישיות של המערער – נשוי, אב לשני ילדים צעירים ונעדר דפוסי עבריינות עמוקים; במהלך ילדותו סבל המערער ממצוקה כלכלית, ולא זכה להשכלה הולמת מחמת הצורך לסייע בפרנסת המשפחה; המערער הודה, חסך זמן שיפוטי והביע חרטה; את העבירות ביצעו בשליחותם של אחרים; על אף חומרתן של העבירות נכון היה לתת משקל גם לשיקולי שיקום.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. אנו מוכנים להניח כי החיים לא האירו פנים למערער, אולם מכאן ועד לביצוען של עבירות נגדן קידשה החברה בישראל מלחמת חורמה – הדרך ארוכה. המערער, מתוך בצע כסף, ייבא לישראל כמות אדירה של סם מסוכן מסוג הרואין, ונדמה כי אין צורך להרבות מלים על הנזק הכרוך בכמות זו לו היה המערער או שולחיו מספיקים להפיץ אותה לצרכנים. בעבירות מסוג זה משקלם של הנסיבות האישיות של המבצע נדחות מפני הפגיעה באינטרס הכללי, ולפיכך כל שנוכל לומר הוא שלא גילינו בעונש דבר המצדיק את התערבותנו.

הערעור נדחה.