פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
ע"פ
3571/00
בפני:
כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
המערערים
:
1.
ברוריה זגורי
2.
אשר אלמועלם
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערעור
על החלטה
בבקשה לפסילת שופט
השלום בבאר שבע מיום 2.5.2000 בת"פ
3200/98 שניתנה על ידי כבוד סגן
הנשיא השופט מ' מכליס
תאריך הישיבה: כ"ה אייר תש"ס (30.5.2000)
בשם המערערים: עו"ד ירון ברזילי
בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל
פסק ד ין
בגדר כתב אישום שהוגש נגד המערערים העידו לפני השופט המלומד עדי התביעה ובכללם אחד גיא אזולאי. כתב האישום ייחס למערערים, בין השאר, עבירה של קשר לבצע עבירה שנקשר עם אחד מאהר, תושב רצועת עזה שגיא היה צד לה.
במהלך המשפט נודע למערערים שנערכה עם מאהר עסקת טיעון לפני השופט המלומד עצמו, בה הודה בעובדת הקשר, ודינו נגזר. הסניגור המלומד ביקש לפסול את השופט ובקשתו נדחתה. מכאן הערעור שלפני.
הסניגור המלומד - בתשובתו לשאלתי - לא כפר בעובדה שעצם עריכת עסקת הטיעון עם מאהר לפני השופט המלומד לא היתה אמורה לפסול את השופט אלא טענתו היתה שמדברים שכתב השופט המלומד בגזר דינו של מאהר עולה קביעה עובדתית לחובתם של המערערים; אך למקרא גזר הדין אך ברור הוא כי הדברים נאמרו שם כאיזכור של העובדות שבהן הודה מאהר ולא כקביעת ממצא. מטעם זה יש לדחות את הערעור.
לאחר סירובו של השופט המלומד לפסול את עצמו התברר לסניגור - לפי טענתו - שגיא אזולאי שהיה עד תביעה במשפט הודה בחלקו במעשה ונגזר דינו על ידי השופט המלומד. הסניגור המלומד ביקש והתביעה הסכימה שאחווה דעתי אם בעטייה של הודייה זו שומה על השופט לפסול את עצמו. כדי למנוע בקשת פסילה נוספת מוכן אני לחוות דעה גם בענין זה.
מחלופי הדברים בין הפרקליטים ברור הוא שעובר לעדותו של גיא אזולאי כבר היה ידוע לסניגוריה שגיא הורשע ודינו כבר נגזר. לא הועלתה כל טענה בענין זה לפני השופט המלומד בה בעת ואיני סבור שנתקיימו נסיבות המצדיקות את פסילת השופט גם בענין זה.
הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ה אייר תש"ס
(30.5.2000).
המשנה
לנשיא
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00035710.
B03