ע"פ 3574/00 אשר נחמיאס נ. מדינת ישראל

המערער הורשע על פי הודאתו, בעקבות הסדר טיעון, בביצוע מעשה סדום באשתו במספר הזדמנויות וכן בהיזק בזדון לחפצים שונים בדירתם. על פי הסדר הטעון ביקשה התביעה כי בית המשפט יטיל על המערער עונש של מאסר בפועל לתקופה של 16 חודשים. בית המשפט המחוזי, לאחר ששקל את הנסיבות המיוחדות של המקרה כפי שבאו לידי ביטוי גם בתסקיר של שירות המבחן, לרבות התקופה הממושכת שחלפה מאז בוצעו המעשים, קיבל את עמדת התביעה וגזר את דינו של המערער למאסר בפועל של 16 חודשים וכן מאסר על-תנאי לתקופה של שנה אחת. המערער טוען כנגד חומרת העונש. הוא מעלה מחדש את הטענות שהיו כבר בפני בית המשפט המחוזי, ובית המשפט אף התחשב בהן כשגזר את עונשו של המערער, כשהוא מציין כי אילולא טענות אלה היה גוזר על המערער עונש כבד יותר. אף אנו סבורים כי העונש שהוטל על המערער, בהתחשב בכל נסיבות המקרה, אינו חמור ואינו מצדיק התערבות של בית משפט זה.

נתנו את הדעת לתסקיר של שירות המבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי. בתסקיר זה, לאחר שהשירות סוקר את הנסיבות האישיות של המערער, הוא מציין שקיימת חשיבות במעורבות של גורם טיפולי שילווה את המערער בתהליך השתלבותו מחדש בחיי הקהילה. לצורך זה המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם, נוסף לעונש שייגזר עליו, מבחן לתקופה של שנה. אך בעת הדיון בפנינו הודיעה נציגת שירות המבחן כי השירות לשיקום האסיר התחיל כבר לטפל במערער, בעודו נתון במאסר, וימשיך לטפל בו לאחר שישתחרר מן המאסר, ולפיכך אין השירות רואה צורך או טעם בפיקוח של שירות המבחן. אנחנו מקבלים את העמדה של שירות המבחן ומניחים כי הרשות לשיקום האסיר תמשיך לטפל במערער ככל שנדרש.

הערעור נדחה.