ע"פ 3594/98 פלוני נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בשתי עבירות מין במשפחה, אותן ביצע בנכדתו (קטינה כבת 10), ובמעשה מגונה, אותו ביצע בכלתו. נגזרו עליו חמש שנות מאסר בפועל, בניכוי 12 ימי מעצרו בשלב החקירה, ושנתיים מאסר על תנאי. המבקש הגיש ערעור על הרשעתו בדין וכנגד חומרת העונש. בקשתו היא לעכב את ביצוע עונש המאסר הממשי שנגזר עליו עד להכרעה בערעורו.

בא-כוחו המלומד של המבקש, עו"ד ג'רבוני, קיווה לשכנעני כי קיים סיכוי שבית-משפט זה יקבל את ערעורו של המבקש כנגד ההרשעה. עיינתי, עיין היטב, בהכרעת-דינו של בית המשפט המחוזי ובנימוקי הערעור. נראה לי כי להרשעתו של המבקש מצוי עיגון בראיות שבאו לפני בית המשפט המחוזי. במוקד הראיות ניצבות עדויותיהן של המתלוננות, שזכו לאמונו של בית המשפט, ולצדן - עדויות וראיות נסיבתיות בהן מצא בית המשפט תמיכה ראייתית לאמיתות גירסותיהן של המתלוננות. גירסת המבקש, שכפר בעשיית המעשים, נדחתה כבלתי מהימנה. גם עדות בנו, ועדויות אחרים מבני משפחתו, שניסו לסייע לו, לא זכו לאמון בית המשפט. נמצא שהרשעתו של המבקש מבוססת על קביעות עובדתיות ומימצאי מהימנות, שבית המשפט שלערעור, ככלל, אינו נוטה להתערב בהם.

הכלל הוא, כי משהורשע נאשם בדינו ונגזר עליו עונש מאסר בפועל, יתחיל הנידון לרצות את עונשו מיד, או במועד קרוב למתן גזר הדין, אלא אם ראה בית המשפט, או ראה בית המשפט שלערעור, טעם שיצדיק עיכוב ביצוע. במקרהו של המבקש דנא אין טעם שיצדיק לחרוג מן הכלל האמור. המדובר במי שהורשע בעבירות חמורות, ונגזר עליו מאסר לתקופה לא מבוטלת, וסיכויי ערעורו על ההרשעה אינם גדולים.

הנני דוחה את הבקשה. על המבקש להתייצב לריצוי מאסרו ביום 14.6.98, כפי שהורה בית המשפט המחוזי.