ע"פ 3597/09 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בכתב אישום מתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז, ובעובדותיו הודה המערער, נטען כלהלן: בין השנים 2006 עד 2008 התגורר המערער בשכנות לבתיהן של מספר קטינות: א' ו-ב' – תאומות ילידות חודש מאי 2004; ג' ו-ד' – תאומות ילידות חודש פברואר 1994; ה' ילידת חודש נובמבר 1995 ו-ו' ילידת חודש נובמבר 1999. המערער היה מיודד עם משפחותיהן של הקטינות, ואלו האחרונות נהגו לבקרו בביתו, ולעתים הוא נתבקש להשגיח עליהן בבתיהן. כתב האישום מכיל ששה אישומים שהמכנה המשותף שלהם זהה - המערער ניצל הזדמנויות בהן נותר לבדו עם הקטינות, כדי לבצע בהן מעשים מגונים שכללו נגיעה באיבריהן האינטימיים, תוך שאת חלקן הוא הקדים והפשיט מבגדיהן. כמו כן, נמצא המערער, בחודש אוגוסט 2008, מחזיק בביתו פרסום תועבה המתעד קטינים בעת ביצועם של מעשים מיניים.

כאמור, הודה המערער בעובדות שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירות של מעשים מגונים שאת חלקם ביצע בקטינות מתחת לגיל 14 שנים. על כל אלה נדון המערער לשבע שנות מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את קורבנותיו בסכום כולל של 100,000 ש"ח.

בערעור שבפנינו משיג המערער על חומרת העונש ושיעור הפיצוי בו חויב. נטען, כי בית המשפט המחוזי התייחס לעבירות כולן כמקשה אחת, תוך שהוא נמנע מלאבחן ביניהן על פי חומרתן. כן נטען, כי העונש שנגזר חורג מרמת הענישה הנוהגת, ולא ניתן בו משקל הולם לעברו הנקי של המערער ולכך שזהו מאסרו הראשון. בנוסף, השיג המערער בפנינו על אורכה של תקופת המאסר על-תנאי, הפיצוי ושיעורו.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. המערער בחר לתת פורקן לסטייתו בחמש קטינות, שהן ומשפחותיהן נתנו בו אמון, וכאשר אחת הקטינות היתה בת ארבע שנים בלבד בשעת מעשה. זו התנהגות נפשעת, שניסיון החיים מלמד כי היא מותירה צלקות בנפשן של הקורבנות, וכך היה גם במקרה הנוכחי. על כל אלה היה מצווה בית המשפט להגיב בחומרה, במיוחד נוכח ההערכה כי מסוכנותו המינית של המערער לטווח ארוך היא גבוהה. אכן, המאסר שהושת על המערער אינו קל, אולם כך הם גם מעשיו, ועל כן לא מצאנו בעונש דבר המצדיק את התערבותנו, וזו השקפתנו גם באשר לשיעור הפיצוי בו הוא חויב.

הערעור נדחה.