ע"פ 3601/09 אלחנן בוזגלו נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

למערער היתה זיקה לארגון המכונה "משמרות הצניעות" (להלן: הארגון) הפועל בשכונות חרדיות בירושלים. באחת מאותן שכונות, התגוררה אשה צעירה, גרושה, מאז שנת 2005, שבעבר קיימה אורח חיים חרדי, ולאחר גרושיה החלה לנהל אורח חיים שונה. בעקבות כך פנו מהארגון למערער וביקשו ממנו לתקוף את המתלוננת ולאיים עליה, במטרה לגרום לה לעזוב את השכונה, ותמורת זאת שולם לו סכום של 2000 דולר. בתאריך 1.6.08, בשעת לילה, הגיע המערער מלווה בארבעה אחרים לדירתה של המתלוננת. הם הפילו אותה, הטיחו את ראשה ברצפה ובעטו בכל גופה, תוך שאחד התוקפים יושב על ראשה כדי למנוע ממנה לראות את המתרחש. בני החבורה חקרו את המתלוננת על קשריה עם גברים, וכאשר הרפו ממנה ופנו ללכת לדרכם, הם נטלו עמם שני מכשירי טלפון ניידים שמצאו בדירה, ואיימו על המתלוננת שאם לא תעזוב את השכונה, יבולע לה.

המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, סיוע לסחיטה בכוח וסחיטה באיומים, עבירות לפי סעיפים 333 ו-335(א), 427 ו-428 לחוק העונשין. על כל אלה נדון המערער לשלוש וחצי שנות מאסר, והופעל, במצטבר, מאסר מותנה בן 6 חודשים שעמד נגדו. כמו כן, נגזר למערער מאסר על-תנאי והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 10,000 ש"ח.

הודעת הערעור שהונחה בפנינו והמכוונת נגד גזר הדין, עוסקת כולה, מראשיתה ועד סופה, במצוקותיו של המערער והגורמים שהביאו אותו לבצע את העבירות בהן הורשע. מאידך, נעדרת ממנה התייחסות לפגיעה הקשה בקורבן, ולזו נועד גזר הדין לתת מענה. עם זאת, מבית המשפט המחוזי לא נעלמה העובדה שהחיים לא היטיבו עם המערער, וכי הוא עצמו היה קורבן של אותו ארגון בשלבים מוקדמים יותר של חייו. אולם, דווקא משום שהוא עצמו היה קורבן, אתה מצפה כי הוא ימנע גורל דומה מאחרים, ואם לא משום הפסול שבמעשים מסוג זה, אזי לפחות נוכח עברו בפלילים והעובדה שמעל לראשו היה תלוי ועומד מאסר על-תנאי. המציאות מלמדת שבכל אלה לא היה כדי להרתיע את המערער, וכתוצאה מכך הוא נטל חלק בתקיפה ברוטאלית ואכזרית של אשה בביתה, בשמם של "ערכים" מעוותים ותוך רמיסת כבודה עד עפר. בנסיבות אלו אנו סבורים כי התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי בסופו של יום, לא זו בלבד שאינה חמורה, אלא אפשר אף שהיא מתונה יתר על המידה. מדעתנו לא שינינו גם נוכח הראיות הנוספות שהונחו בפנינו בשלב הערעור (עדויות אופי), ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.