ע"פ 3602/03 מדינת ישראל נ. מוראד עביד

השופטת ד' דורנר :

המשיב הורשע בבית-המשפט המחוזי בירושלים, על-פי הודאתו, בעבירות של תמיכה בארגון עוין, נשיאת נשק שלא כדין ומתן אמצעים לביצוע פשע. על-פי כתב האישום, שבעובדותיו הודה כאמור, קיבל המשיב רובה ותחמושת מידי אדם, שאותו הכיר כפעיל בארגון "החזית העממית" (להלן: הארגון) על מנת שישמור עליהם, והחביאם בביתו. זמן מה לאחר מכן, וכשהוא רעול פנים, נפגש המשיב עם שני רעולי פנים, שאותם הכיר כפעילי הארגון, והעביר לרשותם את הנשק. השניים ביצעו באמצעות הנשק פיגוע ירי לעבר כלי-רכב בכביש מעלה אדומים, ויידעו את המשיב כי הפיגוע בוצע באמצעות כלי-הנשק שהעביר. בתוך כך, קיבל הנאשם מידיהם שני מטעני חבלה ותחמושת, שאותם הסתיר ברשותו. במקרה אחר, קיבל המשיב מפעילי הארגון נשק, שידע כי בוצע באמצעותו פיגוע זמן קצר קודם לכן, ומסרו לאחר. עוד היה המשיב מעורב בהעברת ציוד לחימה (משקפת לראיית לילה ואפוד מגן) עבור הארגון.

בית-המשפט המחוזי (השופטת יפה הכט) גזר על המשיב שש שנות מאסר, מהן חמש שנים בפועל ושנה על-תנאי, שלא יעבור במשך שלוש שנים עבירות מסוג פשע. בגזר-דינו הביא בית-המשפט המחוזי בחשבון, מחד, את הודאת המשיב במיוחס לו ואת החרטה שהביע, ומאידך את חומרת המעשים שיוחסו לו, את הישנותם, ואת עברו הפלילי של המשיב.

המדינה ערערה על גזר-הדין בטענה, כי העונש קל מדי, כי אינו משקף את חומרת העבירות שבהן הורשע המשיב ואת העובדה שלמשיב עבר פלילי וביטחוני ממשי, וכי העונש אינו מרתיע דיו. ואילו באת-כוחו של המבקש, עורכת-הדין לאה צמל, טענה כי העונש חמור מדי ואינו עולה בקנה אחד עם העונשים המתונים יחסית שהוטלו על נאשמים אחרים באותה הפרשה, אף שלכמה מהם יוחסו עבירות חמורות במידה ניכרת.

לבקשתנו, הגישה המדינה הודעה משלימה, ובה פירוט המעשים המיוחסים ליתר הנאשמים בפרשה והעונשים שהוטלו עליהם. מעיון בהודעת המדינה נמצאנו למדים, כי לכל אחד מן הנאשמים בפרשה יוחסה בכתבי האישום מערכת עובדתית שונה, ובהתאם גם העונשים שהוטלו עליהם היו, ככלל, שונים זה מזה.

המעשים המיוחסים למשיב הם חמורים. מעשים אלה חזרו ונשנו במספר אירועים שונים, תוך שהמשיב מודע למשמעות המעשים ולעובדה כי פעל בשירות ארגון טרור, וכי במעשיו סייע באופן ממשי לביצועם של פיגועים. לכך מצטרף עברו הפלילי המכביד. מדברים אלה מתחייב, כי העונש המוטל על המשיב ישקף כראוי את עקרונות הגמול והמניעה שבבסיס הענישה הפלילית, וכמו-כן ירתיע אחרים מלקחת חלק בביצוען של עבירות נגד ביטחון המדינה.

על יסוד זה, ולאחר שהשתכנענו כי בנסיבות העניין אין בדבר משום סטייה מעקרון אחידות הענישה, החלטנו לקבל את הערעור ולגזור על המשיב שמונה שנות מאסר, מתוכן שבע שנים לריצוי בפועל ושנה אחת על-תנאי. התנאי הוא כפי שקבע בית-המשפט המחוזי.