ע"פ 3622/19 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט נ' הנדל:

1.מונח לפנינו ערעור על חומרת עונש המאסר בפועל ושיעור הפיצוי שנגזרו על המערער. עסקינן בעבירות מין שביצע המערער כלפי אחותו, שפער הגילים ביניהם עומד על שמונה שנים. עבירה אחת בוצעה עת היה המערער קטין בן 17, ויתר העבירות בוצעו בהיותו בן 19. בית המשפט המחוזי גזר על המערער 78 חודשי מאסר ופיצוי בסך 40,000 ש"ח. הסנגור הדגיש כי המשפחה תומכת בשני המעורבים באירועים – המערער ואחותו נפגעת העבירה, כי בהינתן הרקע וגילו של המערער אין המדובר במקרה שכיח, וכי יש לשים דגש על העתיד ועל אפשרות השיקום של מרשו. אשר לגובה הפיצוי – הודגש כי אין ביכולתו של המערער לעמוד בתשלום הסכום שהוטל עליו. שירות המבחן הודיע כי המערער מצוי בהליכי שיקום, אם כי מדובר בתחילת הדרך. המדינה תמכה בדחיית הערעור לנוכח הנסיבות הקשות.

2.אכן, עבירת מין בתוך המשפחה לובשת צורות שונות. ילדה בגילים 11-9 שהופכת לקרבן בידי אחיה מצויה במצב של חוסר ישע בצורה הקשה ביותר, דווקא בתוך ד' אמות ביתה – המקום שאמור להיות המעוז הבטוח ביותר עבורה. בית המשפט חייב להילחם נגד תופעות מעין אלה באמצעות הטלת עונשים הולמים ומחמירים, בהתאם לנסיבות.

אשר למשפחה – הורי המערער – ניתן להבין כי מצבם מורכב ביותר. מדברי הסנגור עולה כי הם עושים כל שבידם כדי לתמוך גם במערער וגם באחותו. ואולם בבוא בית המשפט לגזור את העונש במקרה זה, עליו להתרכז במעורבים הישירים: נפגעת העבירה מן הצד האחד והמערער מן הצד האחר. כאמור, רוב העבירות בוצעו עת היה המערער בן 19, ואחותו בת 11. גילים אלה, על הפער ביניהם, מדברים בעד עצמם וממחישים את חומרת המעשים.

אשר לפיצוי – נראה כי שיקולי הענישה תומכים בכך שנפגעת העבירה תקבל סכום מסוים, לכל הפחות, שעשוי לסייע לה לקבל ולו טיפול הכרחי בעקבות האירועים הקשים שעברה.

3.לסיכום, העונש אינו חמור יתר על המידה, ובוודאי אינו מצדיק התערבות. אמנם הוא אינו קל מבחינת המערער, אך שיקולי הענישה אינם מתמקדים בו ובו בלבד.

הערעור נדחה.