ע"פ 3625/21 פלוני נ. מדינת ישראל

מונח לפנינו ערעור על חומרת עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער – תקופה של חמש וחצי שנים, בנוסף למאסרים מותנים ופיצוי. המערער הורשע, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירה של מעשים מגונים בבת משפחה קטינה שטרם מלאו לה 14 שנה. ההרשעה מתייחסת למספר מעשים מיניים שביצע המערער כלפי אחייניתו בין השנים 2020-2018. בתקופה האמורה הקטינה הייתה בת 11-9, ואילו המערער היה כבן 35.

הסנגור הדגיש את מצבו הפיזי של המערער ואת מוגבלותו. כן הודגש כי הוא הודה וחסך מהמתלוננת את הצורך להעיד.

בהינתן אורך תקופת ביצוע המעשים – שנתיים; אופי המעשים; גילה של הקטינה נפגעת העבירה; והקשר המשפחתי בינה ובין המערער – העונש נוטה לקולא. אכן, ביצוע העונש לא יהיה קל עבור המערער נוכח מצבו. ברם, בית המשפט מצווה להגן על בנות החברה. מתסקיר נפגעת העבירה עולה כי המקרה החמור הותיר את אותותיו על הנפגעת. מכאן שבית משפט קמא נתן משקל, הלכה למעשה, לנסיבות המקלות. יתר על כן, אין להסתכל על נסיבות העושה כפי שנטען כאן כאשר המערער עבר את העבירה בעוד המוגבלות קיימת. עיננו מופנות כלפי נפגעת העבירה, והצורך החברתי רם המעלה להתחשב בה כפרט. אף במישור הכללי, יש להילחם נגד התופעה של ביצוע עבירות מעין אלה.

הערעור נדחה.