ע"פ 3629/05 הנדי חסין נ. מדינת ישראל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.בבית המשפט המחוזי הורשע המערער ביחד עם שותף לעבירה, ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירת שוד, בעוד שותפו הורשע בסיוע לשוד. המערער ואדם שלישי, שזהותו אינה ידועה, קשרו קשר לשדוד את המתלונן, בעל קיוסק וחלפן כספים בירושלים. השותף סיפר למערער ולאדם השלישי כי המתלונן נושא עליו דרך קבע כספים רבים, וסיפק מידע על תנועותיו.

ביום 16.7.04 נפגשו המערער, השותף והאדם השלישי כאשר השותף מוביל את האחרים אל הקיוסק של המתלונן. הם עקבו אחריו כאשר עזב את המקום, וכשהגיע בסמוך לביתו התנפלו עליו המערער והאדם השלישי, הפילוהו לרצפה, ולקחו מכיסיו שתי שקיות ובהן כסף רב שהגיע לשווי כולל של 120,000 ₪. כל אותה עת, השותף צפה במתרחש ולא לקח חלק פעיל בביצוע השוד. לאחר השוד, ברחו המערער, השותף, והאדם השלישי מהמקום. פרט לסכום של 4,000 ₪ שהשותף הודה כי נמצאו אצלו, אין ידוע מה עלה בגורלה של יתרת שלל השוד.

2.במסגרת ההסדר הדיוני, הוסכם בין הצדדים כי הטיעון לענין השותף יהיה פתוח, ואילו לגבי המערער, תעתור התביעה למאסר בפועל של 32 חודשים, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי. הסניגוריה לא הוגבלה בטיעונה לעונש.

בית המשפט המחוזי גזר על המערער 30 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן בשיעור 10,000 ₪. על השותף גזר 15 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי. כן הושת עליו פיצוי בשיעור 5,000 ₪ למתלונן. בית המשפט הסביר את הפער בענישה בין שני הנאשמים בכך שלמערער עבר פלילי קודם בעבירות אלימות ורכוש. כנגד זאת, התחשב בחרטה שהביע, במצבו המשפחתי ובהמלצת שירות המבחן ממנה ניתן להסיק כי קימים סיכויי שיקום בעניינו. אשר לשותף, מצא בית המשפט להקל בדינו, מן הטעם שעברו נקי, ומאחר שהורשע בסיוע לשוד ולא כמבצע עיקרי, אף שסיפק למעורבים מידע על המתלונן. חלקו בשלל היה קטן יחסית, והוחזר ברובו למתלונן.

3.בערעורו על העונש טוען המערער כי פער הענישה בינו לבין השותף מצדיק הקלה בעונשו. הוא מדגיש את נסיבותיו האישיות, ובהן כי נולדה לו בת בתקופה האחרונה, וכן ציין כי אין ראייה שכסף נמצא אצלו, וכי תסקיר המבחן לגביו הינו חיובי. כנגד זה הצביע על העונש הקל, יחסית, שהושת על שותפו חרף תרומתו המשמעותית לביצוע העבירה. עוד ציין כי עברו הפלילי מתייחס לעבירות שבוצעו לפני 5 שנים, למעט עבירה אחת שבוצעה לאחר מכן.

4.אין ממש בערעור זה ודינו להידחות. ראשית, ייאמר, כי עונשו של המערער נגזר במסגרת הסדר טיעון, ובגידרו ראה בית המשפט להקל עם המערער מעט ולהשית עליו עונש קל במידת מה מהעונש המירבי שבקשה התביעה לגזור במסגרת ההסדר. כלל הוא כי בית המשפט לא יטה להתערב בענישה המצויה בגדרו של הסדר טיעון, אלא בנסיבות חריגות ומיוחדות. נסיבות כאלה לא נתקיימו כאן. העבירה המיוחסת למערער היא עבירת רכוש חמורה ששולבה בה גם פגיעה אלימה במתלונן. ברוח דבריו של בית המשפט המחוזי, עבירת השוד פוגעת הן בזכות הקנין של הקרבן והן בזכותו לשלמות גופו; היא מערערת את בטחון הציבור וזורעת אימה. ביסודה מונח רצון חסר מעצורים לגרוף רווח קל אגב פגיעה בקרבנות תמימים. מטעמים אלה, מחייבת עבירה זו על פי טיבה הטלת עונשים מוחשיים ומרתיעים. יש עוד לציין כי שיעור הכספים שנשדדו במקרה זה הוא רב ביותר. למערער עבר פלילי מכביד בעבירות שונות ומצבור נסיבות אלה מלמד על חומרה ניכרת המתלווה למעשיו בהליך זה. בית המשפט שיקלל חומרה זו כנגד נסיבות לקולא הפועלות בעניינו, ובהן גילו, מצבו המשפחתי, חרטתו והודאתו באשמה. כאמור, הוא קבע את עונשו תוך הקלה מסוימת מהעונש המירבי שבקשה התביעה לגזור.

5.אין לראות בפער הענישה בין המערער לבין השותף משום נימוק המצדיק הקלה בעונשו של המערער. הפער אכן קיים, אך יש לו בסיס בשורה של טעמים טובים וענייניים שבית המשפט התחשב בהם: העובדה כי המערער הורשע בעבירת שוד, ואילו השותף הורשע בעבירת סיוע לשוד; עברו הפלילי המכביד של המערער לעומת עברו הנקי של השותף; והעובדה כי חלקו של השותף בשלל קטן ביחס, והוחזר ברובו למתלונן. שאלת חלקו של המערער בשלל נותרה סתומה בלא מענה. ניתן להוסיף כי, אף שהשותף סיפק פרטים שונים לגבי המתלונן ותנועותיו, המערער והאדם השלישי הם שהגו את רעיון השוד, ובכך חלקם בתכנון הקשר ואף בביצוע השוד בפועל גדול באופן ניכר מזה של השותף.

נוכח מכלול טעמים אלה, איננו רואים מקום להתערב בעונש שנגזר על המערער. הוא הולם את אופי העבירה שביצע, על רקע מכלול הנסיבות ושיקולי הענישה הנוגעים לענין, והוא מצוי בתחום הסדר הטיעון המוסכם.

הערעור נדחה.