ע"פ 3635/01 מוחמד סמרי נ. מדינת ישראל

לפני בקשה למשפט חוזר על פי סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-.

1.בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת נ' שרון) הרשיע את שלושת המבקשים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז1977- (להלן: חוק העונשין)), ובניסיון לשוד מזוין בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיפים 25 ו402-(ב) לחוק העונשין). על פי כתב האישום קשרו המבקשים קשר לשדוד מחסן באתר בניה בקרית אתא. שומר האתר ישב ברכבו בחזית הבניין. המבקשים תפסו אותו וכיסו את ראשו במעיל. הם דרשו ממנו את מפתחות המחסן, והחלו להכותו משלא נענו. הם גררו אותו לבניין ואיימו כי יהרגו אותו אם לא ימסור המפתח. הם קשרו את גרונו בחוט ברזל ואחד מהם חיפש את המפתח של הרכב ברכבו של השומר. בינתיים המשטרה הגיעה למקום ותפסה את המבקשים. בזמן התרחשות העבירות היו המבקשים מס' 1 ומס' 2 בגירים ואילו המבקש מס' 3 היה קטין (בן 17).

2.ביום 21.2.2000 הרשיע בית-המשפט המחוזי את המבקשים מס' 1 ומס' 2 על-פי הודאתם בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום. ביום 22.2.2000 גזר בית-המשפט על מבקשים אלה שישה חודשי מאסר בפועל אשר אותם ירצו בעבודות שירות, וכן שנים עשר חודשי מאסר על תנאי. ביום 20.11.2000 הרשיע בית-המשפט המחוזי את המבקש מס' 3 על-פי הודאתו. באותו יום גזר עליו עונש זהה לזה של המבקשים האחרים. המשיבה ערערה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בעניינם של המבקשים (ע"פ 6547/00; ע"פ 9455/00). ביום 22.1.01 נשמעו הערעורים בפני בית משפט זה. בית-המשפט קיבל את עמדת המשיבה, קבע כי העונש שהוטל בבית המשפט המחוזי אינו משקף את חומרת המעשים, והטיל על מבקשים מס' 1 ומס' 2 שלושים חודשי מאסר מהם שמונה-עשר בפועל, ועל המבקש מס' 3 תשעה עשר חודשי מאסר, מהם שבעה בפועל. בקשת המבקשים לדחיית מועד התייצבותם לריצוי עונשם נדחתה על-ידי בית משפט זה ביום 19.2.01.

3.כעת הגישו המבקשים בקשתם למשפט חוזר. בקשתם מבוססת על שלושה אדנים. ראשית, טוענים המבקשים, כי ביום האירוע שתו הם לשוכרה וכי למעשה היו שיכורים בזמן ביצוע המעשים המיוחסים להם. מוסיפים המבקשים וטוענים כי ראיות למצבם היו קיימות למכביר, ברכבם נתפסו בקבוקי וודקה, ואף מעיון בהודעותיהם במשטרה עולה שהם היו שיכורים. לאור זאת, צריכה הייתה לעמוד להם במשפטם הגנת השכרות על פי 34ט' לחוק העונשין. לכן, מבקשים המבקשים כי יזוכו או שעניינם יוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שזה יבחן האם עומדת להם ההגנה האמורה. שנית, טוענים המבקשים כי הם ביקשו שיעמוד להם עורך דין בהזדמנות הראשונה בחקירתם, וכי החוקרים שללו זאת מהם. מוסיפים המבקשים וטוענים כי נוכחות של עורך דין בחקירתם הייתה יכולה להוביל לבדיקת אלכוהול שהייתה יכולה לבסס את הגנת השכרות שהוזכרה לעיל. לבסוף, טוען המבקש מס' 3 כי חקירתו לא התנהלה על-ידי חוקר נוער כמתחייב. פגם זה, טוען המבקש מס' 3, יכול אף להוביל לזיכויו. טענות אלה, בנפרד או במשקלן המצטבר צריכות להוליך לקיום משפט חוזר בעניינם.

4.היועץ המשפטי לממשלה מתנגד לבקשה. לטענתו, המבקשים לא הצביעו על ראיה חדשה או על עובדה חדשה שלא עמדה בפני הערכאות דלמטה. לגופן של טענות המבקשים משיב היועץ המשפטי לממשלה, כי אין בסיס עובדתי לטענה כי היו המבקשים שיכורים בעת ביצוע העבירות המיוחסות להם. כמו כן, לטענתו, עיון בהודעות המבקשים בחקירותיהם מעלה כי אין ביסוס לטענת המבקשים שמנעו מהם מפגש עם עורך דין. אשר לטענת המבקש מס' 3 משיב היועץ המשפטי לממשלה כי אמנם לא נחקר המבקש על-ידי חוקר נוער, וכי בכך סטתה המשטרה מנוהל פנימי שעל פיו היא נוהגת, אך אין בכך משום עיוות דין בנסיבות העניין המצדיק הענקתו של משפט חוזר בענייננו.

5.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובפסקי הדין בעניינם של המבקשים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. לפני שאפרט את מניעי להחלטה זו ברצוני לשוב ולהדגיש, לנוכח אחת ההנמקות העומדות בבסיס עמדת היועץ המשפטי לממשלה, כי העובדה שהמבקשים אינם מעלים טענות חדשות שלא עמדו לרשותם במשפטם, אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לדחיית בקשתם. כפי שציינתי:

"נמצא, כי אין עוד צורך כי העובדות או הראיות המשמשות בסיס לבקשה למשפט חוזר תהינה עובדות או ראיות חדשות, אשר בשעת בירור המשפט לא יכולות היו להיות בידי המבקש או להיות ידועות לו. המבחן איננו עוד מבחן של 'זמן' (אם הראיה חדשה או ישנה). המבחן עתה הוא מבחן של תוכן. זאת ועוד: אפילו מתבססת הבקשה למשפט חוזר על החומר הראייתי שעמד לנגד בית-המשפט אשר הרשיע את המבקש, ניתן להורות על משפט חוזר אם נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם למבקש עיוות דין." מ"ח 6148/95 עזריה נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(2) 334, 353 - 354.

עיון בבקשה למשפט חוזר מעלה כי המבקשים מכוונים לשתי עילות בסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- (להלן: חוק בתי המשפט). הכוונה היא לעילה בסעיף 31(א)(2) (הצגת ראיות העשויות לשנות את תוצאת המשפט לטובת הנידון) ולעילה בסעיף 31(א)(4) (חשש כי נגרם לנידון עיוות דין). אך הגעתי לכלל מסקנה כי אין עילות אלה מתקיימות בענייננו, ואין הן יכולות לשמש בסיס להוראה על קיומו של משפט חוזר בעניינם של המבקשים.

6.טענתם המרכזית של המבקשים היא כי לא עמדה לדיון במהלך משפטם הגנת השכרות מכוח סעיף 34ט' לחוק העונשין, שיכלה לשנות את תוצאת משפטם. סעיף 34ט'(ד) קובע:

"34ט.(ד) בסעיף זה 'מצב של שכרות' - מצב שבו נמצא אדם בהשפעת חומר אלכוהולי, סם מסוכן, או גורם מסמם אחר, ועקב כך הוא היה חסר יכולת של ממש, בשעת המעשה, להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו, או להימנע מעשיית המעשה."

מעיון בחומר שלפני לא נראה כי יכלה לעמוד למבקשים הגנת השכרות בנסיבות העניין. ראשית, הפעילות שביצעו המבקשים בשעת העבירה הייתה פעילות מורכבת. המבקשים גררו את שומר האתר אל מחוץ למכוניתו. שניים מהם קשרו תיל לגרונו והשלישי ניגש לרכב שנותר מאחור כדי לחפש בו את המפתחות של המחסן באתר הבנייה. פעולות אלה מעידות על רמת ערנות מספקת להבנת המעשים אותם ביצעו המבקשים. גם בית משפט זה בבואו לתאר את נסיבות האירוע קבע כי "נסיבות הניסיון לשוד, שסוכל בשלב מתקדם, מתאפיינות בתכנון, הפתעה ואכזריות..." (פסקה 2 לפסק דינו של בית-המשפט בע"פ 6547/00). לכך יש להוסיף את ההודעות המפורטות של המבקשים בהם ציינו את השתלשלות האירועים, מושא כתב האישום כנגדם, בפירוט. בכל אלה יש כדי להצביע על כך כי גם אם שתו המבקשים לשוכרה לפני ביצוע הפעולות מושא האישום, הרי שהם לא הגיעו למצב בו היו חסרי יכולת של ממש להבין את אשר הם עושים או את הפסול שבמעשיהם כדרישת סעיף 34ט' לחוק העונשין.

7.בנוסף, אין מקום להיענות לבקשתם של המבקשים למשפט חוזר כיוון שלא נכח עורך דין בחקירתם. עיון בהודעת המבקש מס' 1 מגלה כי בראשית חקירתו מיום 15.1.2000 הוא הוזהר כי עומד נגדו חשד לביצוע שוד וניסיון לגניבת רכב, וכי אין הוא חייב להשיב לשאלות החוקר. המבקש ביקש לדבר רק בנוכחות עורך דין, ואכן נמנע מלהשיב לשאלותיו הראשונות של החוקר, אך לאחר מכן אמר המבקש: "אני רוצה לספר לך את האמת מה שהיה ומבקש להתחיל את העדות מחדש" (ההודעה מיום 15.1.2000, ע' 2 שורות 9 - 10), ובהמשך גולל המבקש את גרסתו לאירועים, תוך שהודה בעיקרם. גם בחקירתו הנוספת מיום 16.1.2000 הוזהר המבקש כי אין הוא חייב לומר דבר לאור החשדות כנגדו, והוא בחר להמשיך בהבאת גרסתו לאירועים. עיון בהודעות מבקש מס' 2 ומס' 3 מעלה כי אף הם הוזהרו כי אין הם חייבים לומר דבר לחוקריהם (מבקש מס' 2 בחקירתו מיום 15.1.2000 ע' 1 שורות 1 - 11; מבקש מס' 3 בחקירתו מיום 18.1.2000 ע' 1 שורות 1 - 9). אך גם הם בחרו למסור גרסאותיהם המפורטות לאירועים ללא שביקשו עורך דין שיהיה נוכח בחקירתם. לכן, לא מתעורר כאן עיוות דין המצדיק קיום משפט חוזר על-פי סעיף 31(א)(4) לחוק בתי-המשפט. די בכל אלה כדי לדחות את בקשתם של המבקשים מס' 1 ומס' 2 למשפט חוזר בעניינים.

8.נותרה העובדה כי מבקש מס' 3 לא נחקר על-ידי חוקר נוער. היועץ המשפטי לממשלה אינו מכחיש עובדה זו. אמנם, אין חובה מכוח החוק, במקרה שלפנינו, לחקור קטינים על-ידי חוקר נוער. זאת משום שלא חלות על המקרה הוראות חקיקה המטילות חובה לחקור קטינים באופן מיוחד, כמו הוראות החוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו1955-. יחד עם זאת, נוהל פנימי במשטרה מסדיר את נושא החקירה של קטינים. וראו עוד י' קדמי על סדר הדין בפלילים (חלק ראשון, תשנ"ז) 332. המשטרה בנסיבות דנן פעלה שלא על-פי הוראות נוהל זה. יש בכך פגם. אך בכך אין די כדי להורות על משפט חוזר. השאלה היא האם יש בפגם זה כדי לעלות לכדי עיוות דין המצדיק מתן הוראה למשפט חוזר. השאלה שיש לשאול כאן היא האם המשקיף "במבט על" על מלוא חומר הראיות מתרשם כי קיים חשש ממשי כי בהרשעת המבקש נגרם עיוות דין. ראו בפרשת עזריה , בע' 359. דעתי היא כי לא קיים בענייננו חשש ממשי כאמור. המבקש היה בן שבע-עשרה שנה שעה שנחקר על-ידי המשטרה. הראיות הקושרות אותו למעשה העבירה הן ראיות רבות, ואין הן מתמצות בהודאתו בלבד. כך, למשל, גם הודעתו של מבקש מס' 1 מיום 16.1.2000 קושרת את מבקש מס' 3 לאירוע (ע' 1 שורות 12 - 18 להודעה).

9.לאור כל אלה הבקשה נדחית.