ע"פ 364/07 עלאם עטאטרה נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן :

המערער, אשר הינו תושב הכפר יעבד שבנפת ג'נין, הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה של כניסה ושהייה בישראל שלא כדין, בניגוד לאמור בסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשנ"ב-1952. בנוסף, הורשע בביצוע עבירת שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על-פי הנטען בכתב האישום שהגישה המשיבה, המערער רץ לעברה של המתלוננת, נערה כבת 18 אשר שוחחה באותה עת במכשיר הטלפון הנייד, תפס את ידה תוך שהוא מסובבה לעבר צווארה ואחז בחוזקה עם ידו את צווארה. משסירבה המתלוננת להעביר למערער את המכשיר, הלה הידק את אחיזתו, עד שהמתלוננת הירפתה מן המכשיר. הרשעתו של המערער בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום נסמכה על עדות המתלוננות ועל עדות חברתה, אשר שהתה אף היא במקום האירוע. בית-המשפט המחוזי גזר על המערער את העונשים הבאים: בגין עבירת השהייה הבלתי חוקית, עונש של שבעה חודשי מאסר, מהם שלושה לריצוי בפועל, וכן עונש מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שהמערער לא יעבור כל עבירה בניגוד לחוק הכניסה לישראל; בגין עבירת השוד, הושת על המערער עונש של שלוש שנות מאסר, מהן שנתיים בפועל, וכן שנת מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהמערער לא יעבור כל עבירות שוד או אלימות כלפי אדם אחר, במשך שלוש שנים. עוד נקבע, כי עונשי המאסר בפועל שהוטלו על המערער יהיו חופפים, כך שתקופת המאסר הכוללת שהושתה על המערער הועמדה על שנתיים.

הערעור שלפנינו מופנה כנגד חומרת העונש בלבד. הסניגור סבור כי העונש שהוטל על המערער מופרז לחומרה. על-פי טענתו, בית משפט קמא לא העניק משקל גבוה דיו למספר שיקולים, וביניהם: העובדה שלמתלוננת לא נגרם כל נזק פיזי, החרטה שהביע המערער והעובדה שהוא נעדר הרשעות קודמות. לעמדת בא-כוח המערער, בהתחשב בכלל נסיבות המקרה העונש שהוטל על המערער הינו חמור יתר על המידה. המשיבה, מאידך, מבקשת לדחות את הערעור, בטענה כי העונש שהוטל על המערער אינו חורג ממתחם הענישה המקובל.

איננו מוצאים ממש בערעור. העונש שהוטל על המערער אינו חמור כלל וכלל אם מביאים אנו בחשבון את מהותן וטיבן של שתי העבירות השונות בהן הוא הורשע. בפרט, מתקשים אנו להתעלם מהשפעתם הרעה של מעשי השוד המתבצעים ברחובות חדשות לבקרים תוך הפעלת אלימות, גם אם מתונה, כלפי עוברי אורח תמימים. מעשים אלו יש בהם כדי לזרוע פחד וחשש בלב הציבור ולכן ההגנה על האינטרס הציבורי מחייבת נקיטת אמצעי ענישה הולמים כנגד מבצעם.

זאת ועוד, מעיניו של בית המשפט המחוזי לא נעלמו השיקולים השונים הנוגעים לגילו הצעיר של המערער, לעברו הנקי, לרמת האלימות הנמוכה יחסית שהוא הפעיל בעת ביצוע השוד ולהעדר תכנון מוקדם. בתתו דעתו לשלל השיקולים האמורים סבר בית המשפט המחוזי כי יש מקום להקל בעונשו של המערער, וקבע כי אין לגזור עליו עונש חמור דיו כמקובל בעבירות שוד. נוכח האמור, איננו מוצאים לנכון ללכת כברת דרך נוספת לקראת המערער ולהקל שוב בעונשו.

בנסיבות אלו כולן, דעתנו היא כי העונש שהוטל על המערער אינו חמור במידה המצדיקה התערבותנו. אשר על כן, דין הערעור להידחות.