ע"פ 3641/97 פלוני נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בעבירת אינוס של המתלוננת, אשר היתה אותה עת גיסתו. העונש שהושת עליו הוא שש שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי בתנאים אותם קבע בית המשפט.

ערעור המערער הוא על הרשעתו בדין, ולחילופין על גבה העונש.

על אף כל טענותיו של בא-כוח המערער, דין הערעור על ההרשעה להידחות. בית-המשפט המחוזי נתן אמון בלתי מסוייג בעדות המתלוננת. אף מתברר, שכבר ביום המקרה, בסמוך לאחריו, סיפרה על מעשה המערער בה לאמה; אם גם מסיבות משפחתיות לא התכוונה בתחילה להתלונן על המעשה.

מנסיבות המקרה ניתן גם ללמוד שלא היה כל ענין למתלוננת ליחס למערער, את מעשה האינוס, תוך שהיא מכבידה וגורמת אי נעימות רבה לעצמה, אלא אם אירע בפועל. אכן, על פי עדויות המתלוננת ואמה, בהן נתן בית המשפט אמון, הוכחה העבירה המיוחסת למערער. לדעתנו, אין עילה שנתערב באמון שנתן בית המשפט בעדותן. מכאן, שדין הערעור על ההרשעה להידחות.

לדעתנו, אין גם להתערב בגובה העונש שהוטל על המערער. מעשה האונס בוצע בביתו של המערער, כשניצל את שהות המתלוננת בו, שעה שהמתינה לאחותה, אשת המערער. מדובר באונס של גיסתו כשהיא נמצאת בהריון, על אף תחנוניה כי יפסיק את מעשה האונס. בהתחשב בחומרת העבירה ובנסיבותיה כאמור, אף כי זה עונש המאסר הראשון שיהא על המערער לרצות - אין העונש חמור במידה המצדיקה התערבות. כך, גם בהתחשב בנסיבות המשפחתיות המיוחדות של המערער, אותן העלה בא כוח המערער בפנינו.

התוצאה היא שהערעור הן על ההרשעה והן על חומרת העונש נדחה.