ע"פ 3645-23 ע"פ 3645-23

בפנינו מקרה קשה שבו המשיב הורשע בשורה של עבירות חמורות כלפי בת זוגו ושלוש מבנותיו – עבירות אלימות ועבירות מין. המשיב הורשע על-פי הודאתו שניתנה לאחר שבתו, אחת הנפגעות, הגיעה למסור עדות בבית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי השית על המשיב עונש מאסר בפועל בן שש שנים, לצד עונשים נוספים על-תנאי ופיצויים לנפגעות העבירה. על כך נסב ערעור המדינה הטוענת כי יש מקום להחמרה עם המשיב – בהתחשב במדיניות הענישה הראויה, תוך הדגשת הנזק לנפגעות העבירה והצורך הנמשך שלהן בשיקום.

התסקיר שהוגש לעיוננו משקף, בשלב זה, את קשייו של המשיב, שאמנם הביע כעת רצון ראשוני בטיפול, אך נמצא עדיין בתחילתה של דרך ארוכה.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, אנו סבורים שאין מנוס מהחמרה משמעותית של עונש המאסר בפועל, וזאת אף לאחר שנתנו דעתנו למדיניות של אי מיצוי חומרת הענישה בערכאת הערעור, ולאמור בתסקיר המבחן, נוכח הסטייה הניכרת מהעונש הראוי.

בקצרה נאמר כי מלכתחילה מתחם הענישה היה אמור להיות מחמיר יותר אך למעשה אף על בסיסו בלבד היה מקום להחמרה נוספת בקביעת עונשו של המערער בתוך המתחם.

בסיכומו של דבר, ותוך התחשבות אף במשקל שיש לתת לעונשי המינימום הקבועים בחוק, אנו קובעים כי עונש המאסר בפועל יעמוד על עשר שנים (בניכוי תקופת המעצר). שאר מרכיבי הענישה יעמדו בעינם.

אנו סבורים שטוב יעשה המשיב אם ינצל את תקופת מאסרו לצורך טיפול ותיקון.

לא נסיים מבלי להביע את הערכתנו לעוז רוחן של המתלוננות. נציין כי הבת הבכורה ניסתה לפנות ולקבל סיוע מאנשים בסביבתה הקרובה, חרף הקושי המובן לעשות כן והמכשולים שעמדו בדרכה. יש להניח ולקוות שהאם וכלל בנות המשפחה יתמכו זו בזו לצורך תהליך הצמיחה והשיקום שבו הן מצויות.