ע"פ 3651/94 מוג'דד בן אברהים סלאח נ. מדינת ישראל

1.המערער משיג לפנינו על הרשעתו ברצח, שבעטייה הוא נדון למאסר עולם. לא בקשנו את תשובת המדינה.

2.לפי ממצאי בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, פרץ המערער לבית מלון סירונית בנתניה, מצא את המנוח ישראל טננבאום ז"ל, שעבד כשומר לילה במלון כשהוא ישן על מיטתו, וגרם למותו על ידי מכה חזקה במוט ברזל בראשו. על יסוד חומר הראיות שהיה לפניו, קבע בית המשפט המחוזי שנתקיימו במערער כל יסודות עבירת הרצח כאמור בסעיפים 300(א)(3) ו301- לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

לפנינו לא כפר המערער בעובדה שמרשהו גרם למותו של המנוח, אך טען שלא נתמלאו יסודות עבירת הרצח, אשר על כן, היה מקום להרשיע את מרשהו בעבירת ההריגה בלבד.

3.אנו סבורים שבית המשפט המחוזי יכול היה לתמוך את ההרשעה בהודיותיו של המערער, לפיו החליטו הוא ואדם אחר שהיה עמו (ואשר לא הוכח כי אכן היה) להכות את המנוח כשהוא ישן, על מנת שנסיעתם לנתניה לא תהיה לשוא, ושההחלטה להרוג את המנוח היתה במחאה על הכיבוש; אף בשיחות המוקלטות, שעליהן סמך פרקליט המערער את טענותיו, מספר המערער (לגבי השומר) כי "שחטנו אותו והכנסנו את ראשו בשק". נחה דעתנו שנתקיימו במקרה שלפנינו כל יסודות עבירות הרצח: הכנה, החלטה והעדר קינטור, וכי מותו של המנוח נגרם בכוונה תחילה. לא מצאנו כל ממש בטענה שמצבו הנפשי של המערער מנע ממנו לגבש כוונה פלילית או שאת המעשה בצע במצב של שכרות.

אשר על כן אנו דוחים את הערעור.